לא הכל מסכימים לקריאת הרבנות הראשית לישראל לימי הצום והתפילה לנוכח עצירת הגשמים. מתפללים רבים התכנסו אחר-הצהריים (יום ב', 29.11.10) לעצרת תפילה בהשתתפות הרבנים הראשיים לישראל. אולם הרב משה ליכטנשטיין, בנו של ראש ישיבת הר עציון אהרן ליכטנשטיין, דוחה את הרעיון. במכתב הבהרה אותו שלח כדי להבהיר את עמדתו שנאמרה במסגרת חוג "עיון תפילה". המכתב כולל שש נקודות שבאמצעותן הסביר את התנגדותו, ותמציתן לפניכם:

• חוסר סכנה - מגוחך להתענות על גשם כאשר הממטרות בישיבה, בבתי הרבנים, התושבים והגינות הציבוריות פועלות כסדרן. איך ניתן להתענות על מיעוט גשמים כאשר ממשיכים להשקות את גינות הנוי וכיצד ניתן לפתוח את ארון הקדש ולזעוק על חוסר במים כאשר לא נעשה כל מאמץ רציני לצמצום צריכת המים? התלמוד התייחס למציאות שבו מיעוט גשמים מהווה סכנת חיים - רעב, בצורת ומוות, בעולם שאין בו תחבורה ממונעת, יכולת הובלת מים ומזון למרחקים וקירור ויכולת התפלה. העדר מטר בימינו פירושו משבר של רמת חיים אך לא משבר קיומי.

• גשמים כביטוי לפרנסה - קיימות שתי אסכולות מדוע חז"ל קבעו תעניות לגשמים: א. הגשם הוא סימן להשגחה אלוהית על עם ישראל, ובהעדרו זה סימן של גזירה משמים וכעס אלוהי; ב. האיום והסכנה הבאים בעקבות חסר במים. המרכיב המרכזי עבורנו הוא הסכנה של אבדון ולא הסימן ההשגחתי. התלמוד מונה את הגשם בשורה ארוכה של צרות אחרות המאיימות על הציבור כדֶבר, בצורת, מלחמה וחיות רעות, דבר המעיד על הסכנה כמוקד העניין, וכן יש ראיות ממקומות אחרים. יש לשקול תענית כאשר האבטלה גואה או המשק סובל ממיתון חריף וכיו"ב. ברם, לא ניתן לגזור תענית כאשר הבורסה עלתה בצורה יפה בשנה האחרונה, האבטלה ירדה, המטבע שומר על ערכו והכלכלה הישראלית תפקדה טוב יותר ממרבית המדינות המפותחות.

• השגחה וטבע - גם מי שמאמץ את הגישה הרואה בגשם סימן שמיימי צריך להודות שבימינו לא נוכל לקחת תופעות טבע ולתרגמן להנחיות רוחניות. נדמה שעצירת גשמים בגלל סיבות רוחניות מניחה רמת השגחה לא מבוטלת, ומצבנו הרוחני הנוכחי אינו מצדיק זאת.

• כנות - תענית וזעקה הן מצוות שבלב. כשם שקריעה שאיננה בשעת חימום איננה קריעה ותפילה בלא כוונה איננה משמעותית, כך תענית שיש בה פער משמעותי בין הביטוי החיצוני לתחושה הפנימית איננה ראויה. כמה מאיתנו באמת מתפללים על הגשם מתוך תחושת מצוקה וצרה. לו היינו מרגישים שאנו בצרה גדולה, כמו למשל בעת מלחמה, אזי העיתונות הייתה עוסקת בכך בכותרות הראשיות. הדיווחים על הבצורת נמצאים הרחק מן הכותרות ובמקום פחות בולט מנתוני הבורסה או שערי החליפין.

• אינפלציה - הנזק בתענית הוא היותה אויב גדול יותר לעשייה החינוכית והחוויה הרוחנית. ריבוי תעניות גם כאשר אינן נצרכות גורם לזילות.

• מעמד הרבנות הראשית - מעמד הרבנות הראשית רחוק מן המציאות המתוארת בתלמוד, ואינו מחייב את כלל הציבור. הלוואי והמציאות הייתה אחרת, אך היא איננה.