המחוזי: סוכנות נסיעות אחראית לעיכובים בטיסת שכר

בית המשפט המחוזי בירושלים קובע, כי סוכנות נסיעות נושאת באחריות לעיכובים בלתי סבירים בטיסת שכר, לצידו של מי שפועל כ"מארגן הטיסה". מאחר שמדובר בפסק דין של המחוזי, הוא עשוי להוות תקדים בתביעות רבות המוגשות בתחום זה. בני הזוג משה ומרים ברנשטיין הגישו תביעה נגד סוכנות הנסיעות "הדקה ה-90" ונגד חברת כספי תעופה, לאחר שעיכובים חוזרים ונשנים בטיסתם לאנטליה גרמו להם לוותר על הטיסה ועל החופשה שם. הדקה ה-90 טענה שאין היא נושאת באחריות לעיכוב, והטילה אותה על כספי - אך הלה טען שהאחריות רובצת על חברת התעופה סקיי אירליינס. פסק דינה של נשיאת בית המשפט המחוזי, מוסיה ארד, מתאר את מסכת הייסורים שעברה על בני הזוג:

• "המערערים טענו בתביעתם, כי מועד יציאת הטיסה, לפי הכרטיסים שרכשו, נקבע ליום 28.9.08 (יום לפני ערב ראש השנה) בשעה 14:10. הטיסה הייתה אמורה לצאת מטרמינל 1 בנתב"ג. המערערים לא קיבלו כל הודעה בדבר דחיית הטיסה והגיעו לשדה התעופה כשלוש שעות לפני המועד האמור.
  "עם הגיעם לשדה התעופה התברר להם, מעיון בלוח הטיסות, כי הטיסה נדחתה לשעה 19:30. המערערים חזרו לביתם בירושלים וכשהתכוונו לצאת פעם נוספת לכיוון שדה התעופה, התקשר אליהם נציג של סוכנות הנסיעות והודיע להם כי הטיסה נדחתה לשעה 23:30.
  "לפיכך, הגיעו המערערים לטרמינל 1 בסביבות השעה 20:00, אך גילו כי הטרמינל סגור. לאחר ששכנעו המערערים את אחד העובדים ששהה במקום לפתוח עבורם את הטרמינל ועיינו בלוח הטיסות, התברר להם כי הטיסה נדחתה פעם נוספת, לשעה 05:00 לפנות בוקר. עקב כך, ונוכח היות הטרמינל סגור, החלו המערערים בדרכם חזרה לירושלים.
  "לקראת הגיעם לירושלים, בסביבות השעה 21:00, הצליחו המערערים ליצור קשר עם עובדת של המארגן, שהורתה להם לחזור מיד לנתב"ג, שכן בכוונת המארגן לארגן מטוס שימריא כבר בשעה 02:00. המערערים ביקשו מאותה עובדת כי תעדכן אותם בהמשך אם המטוס אכן צפוי להמריא בשעה 02:00, על-מנת שלא ישובו לחינם לשדה התעופה, אך העובדת סירבה לעשות כן, בציינה כי היא כבר נמצאת במשרד מעבר לשעות העבודה שלה ובכוונתה לעזבו.
  "לפיכך, חזרו המערערים בפעם השלישית לנתב"ג, אך שם גילו כי הטרמינל עדיין סגור והטיסה עדיין קבועה לשעה 05:00. או אז התייאשו המערערים, איבדו אמון בכך שהטיסה אכן תצא לבסוף לדרכה, שבו לביתם וויתרו על החופשה. בסופו של דבר יצאה הטיסה לדרכה ביום 29.9.08 בסביבות השעה 06:00, כ-16 שעות לאחר השעה היעודה, ללא המערערים".
  בני הזוג הגישו תביעה בסך כ-9,000 שקל לבית המשפט לתביעות קטנות. הדקה ה-90 וכספי גלגלו מעל עצמם את האחריות, ועמדתם התקבלה בידי השופטת אנה שניידר.
  בני הזוג ערערו למחוזי, וארד החליטה מיידית לדון בבקשת הערעור כאילו ניתנה רשות לערער. נראה שהעובדה שארד החליטה לדון בתיק בעצמה, למרות היקפו הקטן, והעובדה שהחלטתה ניתנה שלושה חודשים בלבד לאחר פסק הדין הקודם, מלמדות על החשיבות שראתה בנושא ועל המסר אותו ביקשה להעביר כאשר קיבלה את הערעור.
  במישור העקרוני, קבעה ארד: "החובות המוטלות על סוכנות נסיעות ועל ספק שירותים אינן בהכרח זהות. עם זאת, על שניהם מוטלת, ברגיל, החובה לפעול באופן סביר על-מנת לעדכן את הלקוח מבעוד מועד כאשר קיים עיכוב בטיסה. כמו-כן, ברגיל, מוטלת על סוכנות הנסיעות החובה להבטיח, כי הלקוח יקבל את השירות שרכש; ועל ספק השירות מוטלת החובה לספק ללקוח את השירות שנרכש עבור הלקוח ולהיות אחראי גם כלפיו בנוגע לדחיות בלתי סבירות במועדי הטיסה.
  • "חובות אלה, המוטלות על הספק, חלות גם על מארגן הטיסה, המוגדר בתקנות התעופה כמי שרכש את קיבולת המטוס לשם מכירתה לאחרים, ומהווה, למעשה, ספק הטיסה (כפי שצוין לעיל, גם סוכנות הנסיעות ראתה במארגן ספק האחראי על ארגון וביצוע חבילת הנופש)".
  על המקרה הספציפי היא אומרת, כי הדקה ה-90 וכספי לא עמדו בחובותיהם כלפי בני הזוג, בכך שלא טרחו לעדכן אותם מעבר לעידכון הראשוני. ארד אף מוסיפה אמירה חשובה בנוגע לטיסות שכר בכלל: "במקרה הנוכחי העיכוב בטיסה - עיכוב של כ-16 שעות במועד היציאה לחופשה קצרה - חרג מהסביר גם כשמדובר בטיסת שכר, שלגביה אין חולק כי יש לצפות עיכובים מסוימים". יתרה מזאת: מאחר שמדובר היה בחופשה קצרה, רשאים היו בני הזוג לבטל אותה ולדרוש את החזר כספם בנסיבות שנוצרו.
  ארד אומרת כי בני הזוג יכלו אומנם לתבוע גם את חברת התעופה, אך העובדה שלא עשו זאת - אינה גורעת מזכות לקבל פיצוי מסוכנות הנסיעות וממארגן הטיסה.
  ארד חייבה את הדקה ה-90 וכספי, ביחד ולחוד, לפצות את בני הזוג ברנשטיין ב-3,500 שקל על הנזק שנגרם להם וב-3,000 שקל בגין החזר הוצאות. את כספי חייבה ארד בפיצוי של 5,000 שקל. יצוין, כי סכום הפיצוי הכולל עולה על זה שתבעו בני הזוג, מאחר שארד למעשה הטילה על הדקה ה-90 וכספי הוצאות עונשיות.