העליון קורא להסדרת ערעורים על החלטות רשם האגודות

השופט יצחק עמית מתייחס בפסק דינו בנושא מניות תנובה, גם לסמכויותיו של רשם האגודות השיתופיות, המוסדרות בפקודת האגודות השיתופיות המנדטורית משנת 1933, אותה הוא מכנה "פקודה ארכאית". עמית מציין, כי רשם האגודות השיתופיות ממלא, לצד סמכותו השיפוטית, גם סמכויות ביצועיות ואף משימות מעין-חקיקתיות. "מציאות זו, בה הרשם יכול למצוא עצמו משמש בערבוביא כמייצג אינטרסים שונים וסותרים כמו אינטרס האגודה מול אינטרס נושי האגודה וכבעל סמכות שיפוטית, מבלי שנתונה מעליו סמכות פיקוח ערעורית, מעוררת קושי מושגי ניכר", אומר עמית. לדעתו, די בכך כדי לאפשר לבית המשפט להתערב בצורה נרחבת יחסית בהחלטותיו של הרשם. עמית מציין, כי בית המשפט העליון הפנה לא פעם את תשומת לבו של המחוקק למען יפעל לתיקון המצב ויקבע סמכות ערעורית על החלטותיו של הרשם. הצעה לתיקון חלקי של המצב הועלתה כבר לפני למעלה מארבעה עשורים בהצעת חוק האיגוד השיתופי, אך זו מעולם לא הבשילה לכדי חוק. פתרון חלקי ניתן עם הקניית סמכות ערעור לגבי מרבית העניינים הנידונים אצל הרשם לבית המשפט לעניינים מנהליים, אך זאת "למעט בענייני פירוק אגודות שיתופיות, בוררות בסכסוכים ועיקול זמני על נכסים". כך נותר בג"ץ הסמכות היחידה לערעורים על החלטות הרשם בנושאים מרכזיים אלו. עמית מסכם נקודה זו: "הנה כי כן, המילים נכתבו, הביקורת נמתחה, הפניות למחוקק חזרו ונשנו, אך המציאות לפיה בג"ץ מהווה כתובת יחידה להשיג על החלטת רשם האגודות השיתופיות בענייני בוררות, פירוק ועיקול, בעינה עומדת. לא נותר לנו אלא לשוב על שאמרו קודמינו, ולקרוא למחוקק להשלים את מלאכתו, בבחינת מוטב מאוחר מאשר אף פעם".