פענוח ראיות דנ"א התקדם בצורה מרשימה בעשור האחרון, והוא מהווה כיום בסיס משמעותי בזיהוי הפלילי. זירות פשעים חמורים נסרקות כדרך שגרה לנוכחות ראיות דנ"א, ומקרים רבים מפוענחים על-ידי התאמת הדנ"א בזירת הפשע לזה של החשוד. אולם לעתים קרובות זירת פשע מכילה תערובת של דנ"א (עם דנ"א השייך למספר אנשים), וזיהוי פרופיל דנ"א אחד מסוים בתערובות כאלו אינו אפשרי עם הטכנולוגיות שבשימוש כיום. משום כך, במקרים של תערובת דנ"א המשטרה אינה מצליחה להיעזר במידע רב ערך העשוי לסייע בפענוח פשעים חמורים.
כעת, יישום, החברה לפיתוח ומחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים, מציגה שיטה חדשה לזיהוי הדנ"א של חשוד גם אם הוא שרוי בתערובת מורכבת של דגימות דנ"א. השיטה החדשה, שפותחה על-ידי פרופסור אריאל דרבסי מהמחלקה לגנטיקה של האוניברסיטה העברית, בשיתוף לב וסקובויניק מהמעבדה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל, כחלק מלימודי התואר השני שלו, משווה בין הדנ"א של החשוד לבין תערובת הדנ"א ומחפשת 3,000-1,000 אותיות בהן יש שינויים נדירים יחסית באוכלוסיה. ממצאי החוקרים פורסמו לאחרונה בכתב העת המדעי החשוב ביותר בתחום Forensic Science International: Genetics.
"פענוח פרופיל הדנ"א הפך לכלי חיוני בחקירת מקרי פשע, והוא משמש הן להרשעה והן לזיכוי של נאשמים. משום כך, חשוב ביותר שחוקרי המשטרה יוכלו לקבוע במידה רבה של דיוק האם חשוד כלשהו אכן שהה בזירת הפשע", אמר יעקב מיכלין, מנכ"ל יישום. "השיטה החדשה לקביעת פרופיל הדנ"א שפותחה על-ידי פרופ' דרבסי, תאפשר למשטרה לחקור גם זירות פשע מסובכות בהן יש עדויות דנ"א ממספר אנשים, ולקבוע באמינות רבה האם דנ"א של חשוד מסוים נמצא או נעדר מהתערובת".
אין סיכוי לטעות הדנ"א שלנו בנוי משרשראות ארוכות המורכבות מצירופים שונים של 4 מולקולות קטנות, המכונות A, G, C ו-T. זיהוי פלילי של דנ"א מבוסס על העובדה שלכל פרט על פני כדור הארץ יש רצף דנ"א ייחודי לו, השונה במעט מהרצף של כל אדם אחר. הגנום האנושי, כלומר הדנ"א שלנו, מכיל 3 מיליארד אותיות, ש-99.9% מהן זהות בין כל שני בני האדם אקראיים. אולם עשירית האחוז הנותרת מהווה למעשה כ-30 מיליון שינויים אפשריים ברצף היכולים להופיע במגוון צירופים שונים. משום כך, לכל אחד ואחת מאתנו יש "ברקוד" דנ"א ייחודי. כלומר, במיקום מסוים לאורך שרשרת הדנ"א, לאדם אחד תהיה האות "A", ואילו לרעהו האות "G". שינויים אלו ברצף הדנ"א מכונים "פולימורפיזם" (כלומר, ריבוי צורות, או במקרה זה ריבוי אותיות אפשריות).
השיטות הקיימות כיום לקביעת פרופיל הדנ"א בזירות פשע ולצורך שימושים אחרים בודקות כמה אתרים "פולימורפיים" כאלו, ואם כולם תואמים בדיוק לדנ"א של החשוד, ניתן לקבוע ברמת ודאות גבוהה ביותר שהדנ"א שנמצא בזירת הפשע שייך לחשוד. אולם אם בזירת הפשע יש תערובת של דנ"א משני אנשים או יותר, כפי שאכן קורה פעמים רבות, השיטות הקיימות היום לקביעת פרופיל הדנ"א אינן יעילות. ההמצאה של פרופ' דרבסי מאפשרת לקבוע ברמת ודאות גבוהה ביותר האם אכן הדנ"א של חשוד כלשהו נמצא בתערובת המכילה דנ"א גם של 10 אנשים שונים. התהליך כרוך בבדיקת 1,000-3,000 אתרים פולימורפיים בתערובת, אולם בשונה מהשיטות הקודמות, הפעם על החוקרים לבדוק אתרים פולימורפיים הנדירים באוכלוסיה. במילים אחרות, מחפשים מקומות על גבי שרשרת הדנ"א בהם יש שינוי באותיות הדנ"א רק אצל 5-10% מהאנשים באוכלוסיה.
משום כך, מתוך 3,000-1,000 האתרים הפולימורפיים הנבדקים, לכל חשוד יהיו רק 200-100 שינויי אות נדירים כאלו. אם תערובת הדנ"א בזירת הפשע אינה מכילה את הדנ"א של החשוד, אין כמעט סיכוי שכל 100-200 שינויי האות הנדירים שלו יהיו נוכחים בתערובת. לעומת זאת, אם כל השינויים הפולימורפיים הנדירים אכן נמצאים בתערובת, אז ההסבר ההגיוני היחיד הוא שהתערובת מכילה את הדנ"א של החשוד. משום כך, השיטה מאפשרת לקבוע ברמת ודאות גבוהה ביותר האם הדנ"א של חשוד כלשהו נמצא או נעדר מתערובת דנ"א שנלקחה מזירת הפשע.
