עוד אמרה לין, כי על-פי הנוהל שקבע פרקליט המדינה דאז,
ערן שנדר, לא חלה חובה עיון בדפי ההפקה של האזנות הסתר. לפיכך, לא היו צריכות בלום-דוד ואנטלר-סגל לדרוש מהמשטרה להגיש להן את דפי ההפקה ברגע בו המשטרה לא עשתה זאת מיוזמתה.
טענה נוספת של לין היא, כי בעבר לא היו שמות מוזכרים בדוחות
מבקר המדינה ולא הייתה אחריות אישית שהייתה ממוקדת בנושאי תפקידים, ולינדנשטראוס שינה מדיניות זו.
השופט
עוזי פוגלמן הגיב בהפנותו לפסק דינו של בג"ץ בעתירת מפכ"ל המשטרה לשעבר,
יעקב טרנר, נגד חוות דעתה של המבקרת
מרים בן-פורת בסכסוכו עם השר דאז,
משה שחל. שם התערב בג"ץ וביטל את חוות הדעת, בנימוק שלטרנר לא ניתנה זכות הטיעון. פוגלמן ציין, כי כבר אז מדובר היה בדוח בו פורסמו שמות הנוגעים בדבר, ולא זו הייתה הסיבה לביטולו. "אני לא בטוח כמה הטענות יכולות להשפיע", הוסיף.
לין השיבה, כי חוות הדעת בפרשת רמון היא המקרה הראשון אחרי שינוי המדיניות בנושא פרסום השמות, והיא פוגעת קשות בשמן הטוב של הפרקליטות.
"יש כאן קביעה של
רשלנות ממשית לגבי עובדות ציבור נאמנות, שפעלו בדיוק לפי הנחיית פרקליט המדינה, כאשר הפגיעה מצד אחד היא קשה, הסטייה מהנחיות לא קיימת ולצד כל זה יש קביעה לא נכונה", הוסיפה לין. "אם כל זה לא מביא להתערב בחוות הדעת, יוצא שיש רשות שיכולה לגרום לפגיעה בשם הטוב ועדיין בית המשפט הזה לא יתערב".
לין שבה והתייחסה לנושא נוהל העיון בדפי ההפקה: "אם היה נוהל איזשהו, זה רק נוהל במשטרה. אם היה כשל, זה היה רק במשטרה. ידוע ויש בראיות בתיק. הפרקליטות לא ידעה על קיומו של הנוהל במשטרה, שחייב את המשטרה להעביר את דפי ההפקה לפרקליטות. זו לא הייתה המציאות שהפרקליטות הכירה באותה עת".
לטענת לין, אין זה כלל מתפקידו של המבקר לקבוע בדיעבד מי אשם, אלא להמליץ כיצד לתקן את הליקויים בעתיד. לדבריה, זו גם הייתה המשימה שהוטלה על לינדנשטראוס בפרשת רמון, ולכן קביעותיו כלפי בלום-דוד ואנטלר-סגל מהוות חריגה מסמכותו.
