מותר לפגוע בזכויות עבריין מין כדי להגן על הקורבן

בית המשפט העליון קבע אתמול (יום ב', 13.12.10) לראשונה מבחנים ליישום חוק המגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה. השופט חנן מלצר פסק, כי על מבקש המגבלות להוכיח, שלנפגע העבירה עלול להיגרם בוודאות קרובה נזק נפשי של ממש אם עבריין המין יתגורר או יעבוד בקרבת מקום מגוריו או מקום עבודתו של נפגע העבירה. לאחר מכן, קבע מלצר, על הנפגע להוכיח, כי אין אפשרות להגשים את התכלית של מניעת הנזק הצפוי לו - בדרך, שלפי טענת עבריין המין, פגיעתה בו (בעבריין המין) תהיה פחותה מהמבוקשת. מידת ההוכחה בנקודה זו, הוסיף מלצר, היא ברמה של מאזן הסתברויות. מלצר קיבל חלקית ערעור של נפגעת מין על דחיית רוב המגבלות שביקשה להטיל על העבריין שפגע בה. הייתה זו הפעם הראשונה בה בית המשפט העליון נדרש לחוק זה, שנחקק בשנת 2005.

הנפגעת עדיין במצב נפשי קשה

המבקשת הייתה בת 15 בעת שגבר בן 49 מאותו בית דירות בעל אותה שלא בהסכמה וביצע בה מעשה סדום. במסגרת עיסקת טיעון, נדון השכן ל-16 חודשי מאסר בפועל. לקראת שחרורו וחזרתו לאותה כתובת, ביקשה הנפגעת לאסור עליו להתגורר ולעבוד ברדיוס של פחות מ-2 קילומטרים מביתה, שכן לטענתה, היא מצויה במצב נפשי קשה מאז גילוי הפרשה. חוות דעת מומחה קבעה, כי מפגש יומיומי עם השכן עלול להחמיר את מצבה הנפשי ולהקשות על שיקומה. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי, ציין, כי הנפגעת והשכן המשיכו לקיים יחסי מין בהסכמה עד שהגיעה הנפגעת לגיל 17. לפיכך, קבע, לא הוכח שמצבה הנפשי נובע דווקא מהעבירות בהן הורשע השכן. דרורי הוסיף, כי הפגיעה המבוקשת בעבריין היא פגיעה בזכותו לגור בביתו, ולפיכך מדובר בפגיעה בזכותו הקניינית, המותרת רק אם התקיימו תנאי פיסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לגישתו, אין לאפשר הטלת מגבלה על אדם לגור בדירתו, רק בגלל שעשה שרשרת של מעשים מיניים, אשר רובם המכריע לא היו עבירה. דרורי אסר על העבריין ליצור קשר כלשהו עם הנפגעת ולהיכנס לחדר המדרגות ולכניסה לחדר המדרגות המוביל לדירתה של הנפגעת. עוד הורה דרורי, כי אם ייפגשו השניים באקראי - אסור לשכן ליזום כל קשר שהוא עם הנפגעת. על כך הוגש הערעור לעליון.

מלאכת האיזון מוטלת על בית המשפט

מלצר פותח בציטוט מטרת החוק: "להגן על נפגע עבירה ולמנוע נזק נוסף שעלול להיגרם לו מהיתקלות תדירה בעבריין מין שפגע בו, בלי לפגוע במידה העולה על הנדרש בזכויותיו של עבריין המין". החוק, הוא אומר, מבקש לאזן בין הצורך למנוע פגיעה נוספת בקורבן העבירה, לבין זכויות היסוד של עבריין המין ובכללן: הזכות לקניין, לחופש תנועה ולחופש עיסוק. מלאכת האיזון בין השניים מוטלת על בית המשפט. בצד האחד של כף המאזניים, על בית המשפט לבחון את מידת הנזק הממשי הנוסף שעלול להיגרם לקורבן העבירה, ולוודא שאותו נזק עלול להיגרם כתוצאה מחזרתו של עבריין המין לסביבתו של הקורבן. כאן יש צורך, קובע מלצר, במבחן של ודאות קרובה. מלצר מדגיש (בניגוד לדעתו של דרורי), כי אין מקום לסתור את הנחת המחוקק, לפיה לנפגע עבירת מין כבר נגרם נזק קודם מעבריין המין, וכי עלול להיגרם לו נזק נפשי ממשי נוסף מהיתקלות אפשרית ותדירה עימו, אם זה יחזור לסביבת מגוריו, או עבודתו של נפגע העבירה. בנקודה זו על בית המשפט לבחון האם המגבלה המבוקשת היא מידתית, במובן זה שאין היא גורפת מדי - מבחינת מהותה, זמן תחולתה והיקפה הגיאוגרפי. זאת, משום שתכלית החוק אינה להעניש שוב את עבריין המין, אלא לאפשר לקורבן לשקם את חייו. את הפגיעה שתיגרם לעבריין, אומר מלצר, יש לבחון באמצעות שלושת מבחני העזר של המידתיות: האמצעי המתאים, האמצעי שפגיעתו פחותה והמידתיות במובן הצר. מבחן האמצעי המתאים בוחן האם הטלת המגבלות עשויה להשיג את מטרתה. הוא מתמקד בשאלת הקשר הסיבתי שבין הנזק הנפשי הממשי הנוסף שעלול להיגרם לנפגע העבירה לבין המגבלות. למשל: אם הקורבן חווה ממילא תופעות נפשיות קשות מרגע שהוא יודע שעבריין המין נמצא מחוץ לכלא (בכל מקום), אזי לכאורה אין טעם בהטלת המגבלות. מאידך, אם חששו של נפגע העבירה הוא מהיתקלות מקרית עם עבריין המין ככל שיימצא בקירבתו - אזי יש טעם בהטלת המגבלות. לחוות דעת המומחה יש חשיבות רבה בסוגיה זו. במבחן האמצעי שפגיעתו פחותה, יש להשוות בין חלופות שונות לצו שניתן להטיל. כך, למשל, מגבלה על מגורים קשה ממגבלה על מקום עבודה. כן תיבחן תקופת ההגבלות, ההיקף הגיאוגרפי שלה ועוד. מבחן עזר זה מתמצה בשאלה: מהו הצו המצומצם ביותר שמאפשר את הגשמת המטרה (מניעת הנזק הנפשי הנוסף)? מבחן המידתיות במובן הצר הוא מבחן עזר "ערכי", הבוחן האם המטרה של מניעת הנזק הנפשי הנוסף לנפגע, באמת חשובה דיה כדי להצדיק את הפגיעה בזכויות עבריין המין, אף בצורה המצומצמת ביותר שלהן במשמעות המבחן השני.

יש להגן על הקורבן ולא על הציבור בכללותו

"הנה כי כן", מוסיף מלצר, "עלינו לצאת מנקודת מוצא כי המחוקק בהחלט התכוון שתותר פגיעה מסוימת בזכויותיו של עבריין המין, על-מנת להקל על הקורבן; מכאן שכל עוד הפגיעה איננה 'עולה על הנדרש', הרי שיש לאפשר אותה. קרי, טענה של פגיעה בנוחיות חייו של עבריין המין, או אפילו פגיעה לא מכבידה מדי בקניינו, בחופש העיסוק, או בחופש התנועה שלו, או בזכותו לחיי משפחה לא יהוו, לשיטתי, הגנה מוחלטת מפני הפעלת חוק המגבלות כנגד עבריין המין. עם זאת, במסגרת הבדיקה על בית המשפט לוודא כי המגבלה המבוקשת נובעת מהנזק הנפשי שעלול להיגרם לנפגע עבירת המין, ולא מרצון להגן על הציבור בכללותו". במקרה שלפניו, קיבל מלצר את הערעור באופן חלקי וקבע, כי העבריין לא ייכנס לחדר המדרגות של אגף הבית שבו נמצאת דירת הנפגעת; לא לעבוד במקום עבודה כלשהו הנמצא ברדיוס הנופל מקילומטר אחד ממקום מגוריה; יימנע מקיום כל קשר איתה. תוקף המגבלות הוא לשלוש שנים מיולי 2009, אך הנפגעת תוכל לבקש לחדש אותן.