תושבי ישראל בקרב העשירונים התחתונים משלמים אחוז גבוה יותר מהכנסתם עבור דמי ביטוח הבריאות מאשר העשירונים העליונים. כך עולה מנתונים חדשים שהציג אתמול (ד', 22.12.10) משרד הבריאות בכינוס השנתי השמיני למדיניות בריאות שנערך בתל אביב.
הנתונים, אשר הוכנו על-ידי ד"ר טוביה חורב וניר קידר, חושפים את הממצאים הבאים:
- עלות סל שירותי הבריאות לשנת 2010 עלתה לראשונה על 30 מיליארד שקל ועמדה על 30.3 מיליארד שקל.
- לאורך השנים קיימת מגמת ירידה באחוז המימון הממשלתי של סל הבריאות ועלייה באחוז המימון המגיע מדמי ביטוח בריאות באמצעות המוסד לביטוח לאומי.
- מבין שלושת תשלומי החובה: מס הכנסה, ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות - מס ההכנסה הוא הפרוגרסיבי ביותר, אחרי תשלומי הביטוח הלאומי ולאחר מכן תשלומי דמי ביטוח בריאות.
- אחד מהפתרונות האפשריים להגברת הפרוגרסיביות של מערכת הבריאות הוא החזרת ה"מס המקביל", אשר היה קיים בישראל אשר חייב את המעביד להשתתף במימון ביטוח הבריאות של עובדיו. סימולציה שנערכה באגף לכלכלה וביטוח בריאות במשרד הבריאות העלתה כי אילו לא בוטל המס המקביל, לא היו נזקקות היום קופות החולים להשלמת תקציב מהמדינה וניתן היה להגדיל את תקציבן בכ-2 מיליארד שקל.
ד"ר טוביה חורב, סמנכ"ל לכלכלה וביטוח בריאות במשרד הבריאות וממחברי העבודה, ציין כי "אחד ההישגים הבולטים של חוק ביטוח בריאות ממלכתי הינו ניתוק הקשר בין הכנסתו של האזרח ומצבו הבריאותי לבין זכותו קבלת שירותים רפואיים שהוגדרו בחוק".
"עם חקיקתו", הוסיף חורב, "נוצר מצב בו מימון מרבית העלות של סל השירותים שהוגדר בחוק התבצע באמצעות שני מקורות - דמי ביטוח בריאות והשתתפות המעביד במימון הביטוח הציבורי - מקורות "מסומנים" וייעודיים למערכת הבריאות. דבר זה נועד להבטיח את עצמאותה הכלכלית והתפקודית של מערכת הבריאות".
ד"ר חורב אמר כי "ביטול המס המקביל, הביא להגברת התלות של מערכת הבריאות בתקציב המדינה ובמשרד האוצר והביא למצב בו כ-60% מהמימון מתבצע ממקורות שאינם פרוגרסיביים או אפילו רגרסיביים. מדינת ישראל היא אחת המדינות המערביות היחידות בהן המעביד לא משתתף בהוצאות הבריאות של העובדים. אם לא היה מבוטל המס המקביל, מערכת הבריאות הייתה יכולה להתבסס על מקורות מובטחים שהיקפם לפי חישובנו היה עולה על זה שהוקצה למערכת עד כה מתקציב המדינה.
"חוק ביטוח בריאות ממלכתי הצעיד את מערכת הבריאות להישגים רבים והביא להתייעלות של מערכת הבריאות, עם זאת, ניתוח לקחים מחמש עשרה שנה בהן יושם החוק, מציב בפני משרד הבריאות שורה של אתגרים שהעיקריים שבהם הסדרה וצמצום הגידול בהוצאה פרטית על בריאות, תוך הסדרה קפדנית יותר של המערכת הפרטית, חיזוק של המערכת הציבורית והרחבת מקורות המימון שלה תוך צמצום השתתפות משקי הבית ושיתוף המעסיקים, שיפור הפרוגרסיביות של דמי ביטוח הבריאות ורה-ארגון של תשלומי מבוטחים בגין שירותי בריאות שבסל, תוך הבטחת קיומם של מנגנוני הגנה על אוכלוסיות חלשות כלכלית ושכלול מנגנוני העידכון של הסל".