שופטת בית משפט השלום בתל אביב,
דניאלה שריזלי, הרשיעה היום (ה', 23.12.10) את יעל פלטי-עמרני, לשעבר עובדת בכירה במשרד מע"מ רמלה, בעבירות של סיוע לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ובהפרת אמונים. שריזלי קבעה, כי פלטי-עמרני סייעה לשלושה אחרים לנסות ולקבל במירמה החזר מס תשומות בסך 817,820 שקל כנגד חשבוניות פיקטיביות.
הפרשה אירעה בדצמבר 2003 ומשפטם של יתר הנאשמים כבר הסתיים בהרשעתם. ההחזר אמור היה להיות משולם לעוסק פיקטיבי בשם ביטוש אטנסוב. אותה עת כיהנה פלטי-עמרני כסגנית בכירה לממונה איזורי מע"מ רמלה. בתוקף תפקידה זה טיפלה פלטי-עמרני בבקשת ההחזר ואישרה את תשלומה לעוסק. את ההונאה ביצעו אלברט סרדס ומוטי זמיר, עימו יש לפלטי-עמרני קשר משפחתי.
קשר משפחתי לאחד העבריינים סרדס וזמיר הקימו בכזב עסק פיקטיבי, אשר פעל לכאורה בתחום המסחר והשיווק של נעלים. הם גייסו את ביטוש כ"איש קש", שהתחזה לבעל עסק פיקטיבי בשם "ביטוש שיווק והפצה", וביצעו בחודשים אוקטובר ונובמבר 2003 פעולות שונות שנועדו להעניק לעסק נופך של אמינות. השניים זייפו 45 חשבוניות מס כנגד אספקת סחורות כביכול לעסק, בסכום כולל של 6.55 מיליון שקל ומע"מ של מיליון שקל. כאמור, הם ביקשו "להחזיר" להם מס תשומות בסך 817 אלף שקל.
המזימה נחשפה באקראי סמוך מאוד לפני משיכת הכסף מהבנק. ביום המיועד לתשלום ההחזר היא סוכלה. חוקרי מע"מ המתינו בבנק לבואם של העבריינים, וסמוך לאחר שהגיעו סרדס וביטוש לבנק - הם נעצרו. זמיר נעצר בשלב מאוחר יותר. המדינה טענה, כי פלטי-עמרני סייעה לסרדס ולזמיר להגשים ולממש את תוכנית ההונאה, ולקבל את ההחזר במירמה בנסיבות מחמירות.
לטענת המדינה, בניגוד לנהלים המחייבים, ועקב הקשר המשפחתי שלה לזמיר, אישרה פלטי-עמרני שלא כדין את ההחזר לתשלום כבר ב-30.11.03. היא חזרה ואישרה את ההחזר לתשלום ב-1.12.03, על-אף שעובד המשרד, ישראל בן-אבי, העיר לה שבקשת ההחזר מאופיינת בחריגויות מהותיות שבעטיין, ועל-פי הנהלים המחייבים, יש לבדוק פיסית של העסק ואת נתוניו הכלליים לפני אישור ההחזר, דבר שלא נעשה.
פלטי-עמרני לא הכחישה את מירב העובדות שצוינו בכתב האישום, אך כפרה באשמות שיוחסו לה. לטענתה, לא ידעה שבקשת ההחזר הזאת קשורה בזמיר או בסרדס, ובתקופה הרלוונטית לא הייתה בקיאה בנהלים העוסקים בדרך הטיפול בהחזרים, ולא ידעה שיש נהלים כתובים; גם התמצאותה בשאילתות מחשב מע"מ הייתה שטחית בלבד. לגירסתה, מדובר לכל היותר בטעות בשיקול דעת או ברשלנות, אך לא בעבירה. מעשיה של פלטי-עמרני, נטען, נעדרו מודעות ונעדרו כוונה, ועל כ, לא מתקיים היסוד הנפשי הנדרש להוכחה באשר לעבירות המיוחסות לה. פלטי-עמרני טענה גם, ודגש על כך בסיכומי ההגנה, כי היא סומנה כמטרה, על-ידי מבקשי רעתה, אנשים מקרב עובדי משרדה, שנטרו לה עקב קידומה המקצועי.
70,000 זוגות נעליים בחודש הראשון שריזלי קובעת, כי פלטי-עמרני הייתה צריכה לעכב את התשלום לאור נתוני המחשב, שחשפו בפני פלטי-עמרני את החריגויות שבדוח: שמדובר בעוסק חדש שזה לו הדוח הראשון, ובסכום החזר גבוה. עקב השאילתות שביצעה פלטי-עמרני, הוסיפה שריזלי, נחשפו בפניה נתונים בעייתיים בנוגע לבקשת ההחזר, נתונים שהיו בלתי סבירים בעליל, וחייבו את עיכוב אישור ההחזר. היא ראתה שהעוסק רכש לכאורה בחודש הראשון לפעילותו למעלה מ-70,000 זוגות נעלים, במחיר של 6.5 מיליון שקל, כאשר העוסק (על-פי המחשב) מחוסר כל רכוש.
"המסקנה העולה מכאן היא, שפלטי-עמרני העלימה עין מהחריגויות שהראה המחשב לגבי העוסק הספציפי, ומהבעייתיות הכללית שעורר דוח ההחזר, ובעיקר - מהנהלים המחייבים אותה, והעניקה מיידית אישור לתשלום ההחזר", נקבע בפסק הדין.
"חפזונה של פלטי-עמרני לטפל בדוח ההחזר ולאשר את ההחזר לתשלום, סמוך לקבלתו, למרות החריגויות הבוטות והבלתי סבירות שנתגלו לעיניה, ואשר בעטיין אמורה הייתה לעכב את ההחזר; נחישותה להשאיר את האישור על-כנו, למרות שהוזהרה על-ידי בן-אבי שלא לעשות כן עד לאחר שייערך ביקור בעסק, מקימים, לדעתי, בסיס ראייתי מוצק לאשמתה", קובעת שריזלי.
על טענת ההגנה בדבר חוסר בקיאותה של פלטי-עמרני בנהלים אומרת שריזלי, כי אין לה כל אחיזה במציאות. עדי התביעה אישרו, כי פלטי-עמרני הייתה עובדת בעלת שיעור קומה, מוכשרת ומיומנת, וטיפלה זמן רב בעשרות החזרים מדי חודש. הראיות ואף דבריה-שלה מלמדים, כי הייתה לה בקיאות רבה בשימוש בשאילתות המחשב. לפיכך, מסכמת שריזלי, גירסתה היא "טענות מיתממות, נעדרות שמץ של כנות. כל מטרתן להרחיק ממנה את האשמה, ולתת הסבר מאולץ לטיפולה הבעייתי והבלתי סביר בדוח ההחזר".