מחקר חדש מדגיש את החשיבות הרבה לכך שרופאים וחולים צריכים להיות מודעים להטיות אפשריות בתהליך קבלת ההחלטות בייעוצי חוות דעת שנייה, זאת בשל ההשפעה הקריטית של כל החלטה על בריאות המטופל ועל השימוש במשאבי בריאות.
כמו-כן, קיימת חשיבות בהעברת מסר לחולים ולרופאים כי חוות דעת שנייה היא כלי לגיטימי ואף מומלץ במקרים רבים בהם ישנם ספקות לגבי אבחנה או טיפול. המחקר גם מנחה חולים מהי הצורה הטובה ביותר לתקשר עם רופאם בייעוצי חוות דעת שנייה. על-פי המחקר, יש להרחיב את הנגישות והשוויוניות של הכלי, בפרט בפריפריה.
המחקר - "עמדות רופאים, דפוסי פעולה והטיות שיפוט בייעוצי חוות-דעת רפואית שנייה" - בוצע על-ידי צוות חוקרים במסגרת המחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ובשיתוף עם חוקרים מבית החולים סורוקה ומבתי חולים נוספים ברחבי הארץ.
חוות דעת שנייה היא כלי בידי החולה לאשרור או לשינוי של טיפול מוצע על-ידי רופא. לחוות דעת שנייה יכולה להיות השפעה קריטית על האבחנה, התוכנית הטיפולית ותהליך ההחלמה. בשנים האחרונות יותר ויותר חולים בוחרים לפנות לרופא נוסף על-מנת לקבל חוות דעת שנייה על מחלתם ועל דרכי טיפול אפשריות. חוות דעת שנייה בישראל מובטחת על-פי חוק זכויות החולה וניתנת בסבסוד ביטוחי הבריאות המשלימים. זהו אחד השירותים שחולים משתמשים בהם ביותר בביטוחים המשלימים.
מטרת המחקר הייתה לבדוק האם רופאים מוטים בהחלטותיהם על-ידי חוות דעת קודמת שניתנה למטופל, או עקב הידיעה כי תינתן חוות דעת שנייה על דעתם. כדי לבדוק זאת, המחקר הציג מקרים רפואיים תיאורטיים בפני מדגם ארצי של אורטופדים ונוירולוגים.
לחלק מהרופאים נאמר כי החולה שמע חוות דעת קודמת, אך לא נאמר להם מהי. לחלק אחר נאמר כי החולה שמע חוות דעת קודמת, ולהם נאמר מהי. לחלק אחרון נאמר כי לאחר שמיעת דעתם, החולה מעוניין לשמוע חוות דעת נוספת מרופא אחר. הרופאים התבקשו לבחור באפשרות טיפולית מתאימה לדעתם. נמצא כי כאשר האורטופדים ידעו כי הרופא הראשון המליץ על ניתוח, הם נטו להמליץ גם על ניתוח, ואילו כאשר המטופל התכוון לחפש חוות דעת שנייה, האורטופדים המליצו על טיפול שמרני (לדוגמה: פיזיותרפיה).
פן נוסף של המחקר עסק בעמדות ובתחושות של רופאים הנותנים חוות דעת שנייה, ובתקשורת עם חולים בחוות דעת שנייה. לצורך כך, נערכו ראיונות אישיים עם 35 אורטופדים ונוירולוגים מומחים ברחבי הארץ.
נמצא כי למרבית הרופאים יחס חיובי לחוות דעת שנייה וחלקם אף מעודדים חולים לשמוע חוות דעת שנייה. מאידך-גיסא, ישנה מורכבות קלינית ואנושית בשימוש בכלי, הנובעת מתקשורת לקויה בין הרופא למטופל, מערכת היחסים בין רופאים עמיתים, מעורבות של גורמי-דת בתהליך, קושי החולה לבחור רופא מתאים לחוות דעת שנייה, קושי החולה לבחור בין הדעות שקיבל ובלבול החולה עקב שמיעת חוות דעת רבות מדי.
הרופאים התייחסו לסיבות שבגללן חולים מחפשים חוות דעת שנייה, תחושותיהם בעת שחולים הולכים לשמוע חוות דעת שנייה ובמיוחד חשש החולים מפני הפגיעה במערכת היחסים עם הרופא. בראיונות עלו גם המתח בין המסגרת הפרטית והציבורית ופערי הנגישות בין מרכז הארץ והפריפריה, מעורבות המשפחה בתהליך והפן המשפטי-כלכלי.
