כצפוי, בית המשפט מקדיש מקום להתנהלות התקשורתית סביב פרשת קצב - אך באופן מפתיע, ממקד את רוב ביקורתו דווקא במשה קצב.
ההתייחסות לתקשורת מופיעה כבר בתחילת תמצית פסק הדין, שכן קצב טען להגנה מן הצדק בנימוק שלא יוכל להישפט בלא משוא פנים בשל "מסע השיסוי והשינאה שניהלה נגדו התקשורת". לטענת קצב, הטרדות מגמתיות נגדו יצאו מהמשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה. הוא התייחס גם לראיונות בתקשורת שנתנו המתלוננות ועדים במשפט, וכן לראיון בו הביע
מני מזוז (אז היועץ המשפטי) את דעתו בדבר אשמתו.
על כך אומרים השופטים: "בעניינו [של קצב] אכן נחצה הגבול באופן חסר תקדים, לאור משפט השדה שנערך לו בבית המשפט של התקשורת. לכאורה, אכן מדובר בפגיעה קשה בהליך עשיית הצדק, המחייבת הוקעתה של דרך בחינת האפשרות לביטולו של כתב האישום.
"אמרנו לכאורה, ולא בכדי, וזאת על-רקע התנהגות מקבילה של הנאשם ובאי-כוחו, אשר אף הם לא התנזרו מאמצעי התקשורת, לא הדירו רגליהם מאולפן טלוויזיה זה או אחר, אלא החזירו מלחמה השערה בה התייחסו לראיות כאלו ואחרות ולעדויות המוכיחות לשיטתם אף חפות הנאשם, ואף הביעו בין היתר ביקורת חריפה לא פחות על המתלוננות ועל אופיים. אין מדובר, איפוא, במסע פרסום חד-צדדי כנגד הנאשם. אין מדובר במתקפה בה היה מצוי הנאשם במצב של חוסר אונים, שכן הנאשם הצטרף למסע הפרסומים וההשמצות ונטל בו חלק פעיל".
השופטים מביאים כדוגמה את מסיבת העיתונאים שקיים קצב בקריית מלאכי במרץ 2009, ערב הגשת כתב האישום נגדו. הם מוסיפים: "אין מדובר בכשל חד-פעמי שניתן לייחסו לזעם ולתסכול שנצטברו בליבו כתוצאה מהמסע התקשורתי שהתנהל נגדו, אלא בשורת צעדי פרסום נגדיים שנקט הנאשם באופן מתמשך, אם במישרין ואם בעקיפין. משכך הם פני הדברים, ומהנאשם עצמו נכנס לזירה, הרי עם כל הביקורת שיש לנו ביחס להתנהלות התקשורת בעניינו, הנאשם שחבר לה לא יוכל להיוושע מכך".
השופטים מותחים ביקורת על אותו ראיון של מזוז, מכנים אותו "תקלה מצערת", אך אומרים שאין בכך פגם כה חמור אשר יש לפגוע בזכותו של קצב להליך הוגן.