המדינה מבקשת מבית המשפט המחוזי בירושלים ארכה של שבוע להגשת ערעורה על זיכויו של צחי הנגבי מרוב ההאשמות שיוחסו לו. המועד האחרון להגשת הערעור היה יום חמישי שעבר, אך הוא לא הוגש בשל שביתת הפרקליטים. לפיכך, הגישה המדינה (ה', 30.12.10) הודעת ערעור ולצידה בקשת ארכה שתתיר בפועל הגשת הערעור. בית משפט השלום בירושלים ביטל את ההאשמות העיקריות נגד הנגבי בנימוק של הגנה מן הצדק, לאחר שקבע, כי במועד ביצוע העבירות - למעלה מ-100 מינויים פוליטיים של פעילי הליכוד במשרד לאיכות הסביבה ובשלוחותיו - לא היה ברור שהפרקליטות תגיש כתבי אישום על עבירות כאלו. האישומים נגד הנגבי כללו מירמה והפרת אמונים, שוחד בחירות וניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה. הנגבי הורשע בעדות שקר, נקבע שיש במעשיו קלון, הוא נקנס ובשבוע שעבר התפטר מן הכנסת.

לא מינויים פוליטיים רגילים

בית משפט השלום קבע ברוב דעות, כי הנגבי עבר עבירה של הפרת אמונים, וכדברי המדינה "הוכחה בפניו פרשה של שחיתות שלטונית חמורה ורחבת היקף. הנגבי פעל באופן מכוון, שיטתי ורחב היקף, ממניע אישי-פוליטי, ליתן טובות הנאה למקורביו - חברי מרכז הליכוד וקרוביהם, וזאת על-מנת לקבל את תמיכתם הפוליטית של חברי המרכז במרכז המפלגה". פרקליט מחוז ירושלים (פלילי) אלי אברבנאל מוסיף: "ייחודה של פרשה זו אינו רק בהיקפה הנרחב, חסר התקדים, של הפעלת סמכויות השר לשם הענקת משרות בשירות הציבור למקורבים כטובת הנאה, אלא גם במניע האישי והישיר של השר הנגבי, לפעול בדרך זו של שימוש במשאבים ציבוריים כדי לקדם את מעמדו האישי של השר בין חברי מרכז המפלגה שלו. השר הנגבי הציב לעצמו מטרה ברורה לצבור יוקרה בין חברי מרכז המפלגה שלו על-מנת שאלה ישיבו לו כגמולו בבחירות המוקדמות, ופעל ברציפות, מיום כניסתו לתפקיד ועד לתום כהונתו כדי לממש מטרה זו. "מבחינה זו מדובר בפרשה ייחודית השונה מהתופעה המכונה 'מינויים פוליטיים' כפי שהייתה מוכרת עד לחשיפתה של פרשה זו. לא מדובר עוד בקידום והעדפה של יחיד או יחידים למשרות בעלות השפעה פוליטית או בהעדפת מגזר מסוים בקבלה לעבודה, אלא ביצירת יחסי 'תן וקח' מובהקים בין שר לבין קבוצה מצומצמת של אנשי מרכז מפלגה שבידיה הכוח להשפיע לחסד או לשבט על עתידו של השר". המדינה אומרת, כי תבקש מבית המשפט המחוזי לאמץ את הקביעות העובדתיות, הנורמטיביות והמשפטיות של בית משפט השלום, ולבטל את הקביעות בקשר להגנה מן הצדק, כך שהתוצאה תהיה הרשעתו של הנגבי בהפרת אמונים, שוחד בחירות וניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה. לטענת המדינה, פסק דינו של בית משפט השלום מרחיב באופן בלתי מאוזן את ההגנה מן הצדק. בית המשפט עצמו קבע, כי המדינה פעלה בתום לב, והחלטתה לפתוח בחקירה ולהעמיד לדין את הנגבי הייתה סבירה, ובכל זאת נקבע, כי העדר "אזהרה מוקדמת" בדבר האפשרות שהנגבי יעמוד לדין פלילי על מעשיו, מצדיקה את ביטול האישום. כאמור, המדינה מבקשת מבית המשפט המחוזי לבטל קביעה זו.

הנגבי יצר את הזיקה בין הערעור להתפטרות

בנימוקים לבקשת הארכה אומרת המדינה, כי יש אינטרס ציבורי בהגשת הערעור, בשל חשיבותו של התיק ובשל הדעות המפוצלות של שופטי השלום המוכיחות עד כמה קיים קושי בקביעותיהם המשפטיות התקדימיות. לדברי המדינה, עצם העובדה שכתב האישום נגד הנגבי בוטל בטענת הגנה מן הצדק, למרות הקביעות העובדתיות של בית המשפט, היא חסרת תקדים ומצדיקה את בחינתה בערעור. המדינה מוסיפה, כי מתן הארכות מועד בכלל, לרבות להגשת ערעור, לא כל שכן נימוקי ערעור, הוא מחזה לא נדיר במקומותינו. "הטעם לכך נובע מגישה כללית של מערכת המשפט הפלילית, השמה את מרכז הכובד על גישה עניינית ובחינה מהותית של הדברים וטענות הצדדים, והעדפתם על פני היצמדות דווקנית למועדים שנקבעו בדין לקיום ההליכים הפליליים, זאת אף אם הדבר גורם להארכה מסוימת של לוחות הזמנים שקבע המחוקק". עוד מציינת המדינה, כי במקרים רבים מעניקים בתי המשפט למורשעים ארכות להגשת ערעורים, ופעמים רבות הדבר נעשה בהסכמת המדינה. עוד אומרת המדינה, כי הנגבי לא היה בשום שלב במצב בו סבר שההליך הסתיים, שכן המדינה כבר ערערה על זיכויו של שמואל הרשקוביץ, שהיה מנכ"ל משרדו ומי שביצע בפועל את המינויים הפוליטיים, והיא גם הודיעה לבא-כוחו של הנגבי (עו"ד יעקב וינרוט) על כוונתה לערער. לדבריה, הנגבי הוא שהחליט להתפטר מהכנסת כאשר חלף המועד להגשת הערעור, ואם ניזוק בשל כך - הרי שהוא שיצר את הזיקה בין הדברים.