השופט בדימוס
ישי לויט ישוב לשמש חלקית כבורר בסכסוך ארוך השנים בין בני משפחת הקבלנים שרבט. כך קבע היום (ב', 3.1.11) בית המשפט העליון.
בני משפחת שרבט מתדיינים מזה כ-20 שנה בנוגע לאופן חלוקת הרכוש ביניהם. במשך ארבע שנים התנהלה בוררות בפני לויט, עד שהלה התפטר בינואר 2009. לויט מונה לאחר שקודמו, השופט בדימוס
שלום ברנר, התפטר אף הוא מתפקיד הבורר.
לויט נתן מספר החלטות מפורטות בסכסוך שבין הצדדים, שתכליתן לחלק את נכסי המקרקעין נשוא המחלוקת, אך גם החלטות אלה לא קוימו בשל חילוקי דעות שנתגלעו בין המחנות והן נתקפו בפני הערכאות על-ידי הצד המפסיד.
לאחר חילוקי דעות רבים, הורה לויט על המשך הבוררות במתווה המורכב משני שלבים. בשלב ראשון ייקבע במסגרת פסק בוררות חלקי מהי "מאסת הנכסים" שאותה יש לחלק בין הצדדים, ובשלב שני יוכרע כיצד יחולקו הנכסים ביניהם ויתבררו יתר תביעותיהם. עד להתפטרותו של לויט, התמקדה הבוררות בקביעת "מאסת הנכסים" העומדת לחלוקה.
בכור שרבט ואנשי מחנהו ביקשו מבית המשפט המחוזי בנצרת להורות ללויט לפרסם את החלטתו בנוגע למאסת הנכסים, מאחר שההליכים כבר הושלמו. מלכיאל שרבט התנגד וטען, כי מהרגע בו התפטר לויט - הוא יכול לשוב לתפקידו רק בהסכמת כל הצדדים, והוא עצמו מתנגד לשובו.
גידופים וצעקות בין הצדדים בתגובתו לבית המשפט ציין לויט, כי כבר מראשית הבוררות היה ניהולה קשה לאין שיעור בהשוואה לכל בוררות רגילה, בשל התנהגותם הבלתי נאותה של בעלי הדין במהלך הדיונים, וכן בשל מורכבות טענות הצדדים והכמות העצומה של הבקשות וכתבי הטענות שהגישו. לדבריו, בני המשפחה צעקו וגידפו זה את זה ולא איפשרו שמיעה מסודרת וברורה של טענותיהם. כן ציין לויט, כי חלק לא מבוטל של ישיבות הבוררות הסתיימו לפני השעה שנקצבה להן בשל התנהגותם של בעלי הדין.
לדברי לויט, בישיבת הבוררות ב-12.1.2009 התנהגותו של מאיר שרבט, בנו של מלכיאל שרבט, "הגדישה את הסאה" ו"חצתה את הקווים האדומים", ולפיכך התפטר. עוד ציין לויט, כי מלכיאל שרבט מאחר בקביעות בתשלום חלקו בשכר הבורר ועד עתה לא שילם את כולו.
לויט הבהיר, כי הוא מעדיף שלא להמשיך בבוררות והפתרון הרצוי מבחינתו הוא מינוי בורר חליף. ברם, אם בעלי הדין יבקשו ממנו או אם בית המשפט יורה לו לעשות כן, הוא יהיה מוכן לתת את הפסק החלקי בכפוף לתשלום מלוא שכר טירחתו. לאור זאת אישר ביהמ"ש המחוזי את השבתו של לויט לתפקידו לצורך מתן הפסק החלקי, ועל כך עירער מלכיאל שרבט לעליון.
השופט
יורם דנציגר החליט לדחות את הערעור, ולאפשר ללויט לחזור לתפקידו. במסגרת החלטתו, העיר דנציגר על הדעות השונות בשאלה האם ניתן לחייב בורר לשוב לתפקידו. הוא היפנה את תשומת הלב להחלטתו של שופט בית המשפט העליון בדימוס,
יעקב טירקל, ולפיה הצדדים אינם יכולים לכוף את הבורר להמשיך בניהול הבוררות.
דנציגר הוסיף, כי אין פסול בכך שבית המשפט יבקש מהבורר להמשיך בתפקידו. לדבריו, "ניתן למצוא אחיזה לעמדה לפיה בית המשפט רשאי לכפות על הבורר את ניהול הבוררות על דרך ההיקש מההסדר הנוהג בעניין זה בדין האנגלי".
מתי להחזיר בורר שהתפטר עוד דן דנציגר בנסיבות בהן יכול בורר שהתפטר לשוב לתפקידו למרות התנגדות אחד הצדדים. הוא ציין שלושה סוגים עיקריים של מקרים:
ראשית: כאשר צד להליך הבוררות עושה כל שלאל ידו על-מנת להכשיל את הליך הבוררות, והוא גורם בהתנהגותו הבוטה להתפטרות הבורר, כי אז לא יישמע אותו בעל דין בטענה שבורר אינו רשאי לחזור בו מהתפטרותו.
שנית: כאשר הנזק שעלול להיגרם, אם בכלל, לבעל דין המתנגד לחזרת הבורר, קטן מהנזק שייגרם לצדדים האחרים, יש לאפשר לבורר לשוב ולנהל את הבוררות בין הצדדים.
שלישית: האם אי השבת הבורר לתפקידו תגרום לבעלי הדין עינוי דין. כאשר עסקינן בבוררות מורכבת שבמהלכה נשמעו כבר העדים והוגשו הראיות, ייתכן שהחלפת הבורר תגרור בעקבותיה הימשכות ההליכים לצורך למידה מחדש של הראיות והמטריה על-ידי הבורר החליף.
במקרה הנוכחי, פסק דנציגר, מניעת מתן הפסק החלקי על-ידי לויט - "משמעותה הסגת הסכסוך בין בעלי הדין שנים אחורה, והתוצאה היא שהמשאבים הרבים שהושקעו בניהול הבוררות ירדו לטמיון. דהיינו, הנזק שיגרם מאי מתן הפסק החלקי בעניין מאסת הנכסים עולה על התועלת, אם בכלל קיימת, בכיבוד זכותו לכאורה של המבקש להתנגד לחזרתו של הבורר לתפקידו".
כאמור, דנציגר השיב את לויט לתפקידו לצורך מתן פסק חלקי והורה למלכיאל שרבט לשלם הוצאות בסך 50,000 שקל. לויט ידווח לבית המשפט העליון על מתן פסק הבוררות החלקי תוך שבעה ימים מיום נתינתו. תוך 21 ימים מיום מתן הפסק, יודיעו הצדדים לבית המשפט מי הבורר שנבחר על ידם להמשך ניהול הבוררות. אם הצדדים לא יגיעו להסכמה בדבר זהותו, הוא ייבחר בידי בית המשפט.
