בג"ץ דחה הבוקר (יום ג', 4.1.11) עתירה שביקשה לחשוף נתונים סטטיסטיים בנוגע להגבלת מפגשים בין עצירים ביטחוניים לבין עורכי דינם בשנים 2008-2004. התנועה לחופש המידע ועותרים אחרים ביקשו לקבל את מספר הנחקרים הפלשתינים שנמנעה מהם פגישה עם עורך דין ואת משך הזמן בו עמדה בתוקף הגבלה זו.
לטענת העותרים, הזכות להיוועץ עם סניגור היא זכות בסיסית, ולפיכך ישנו אינטרס ציבורי חשוב בקיום דיון ציבורי בעניין היקף השימוש בסמכות למנוע מפגש בין עצורים לבין באי-כוחם. לטענתם, מדובר במידע שבעיקרו סטטיסטי, ולכן אין חשש לפגיעה בבטחון המדינה אם ייחשף.
השב"כ ומשרד ראש הממשלה טענו, כי קיימים טעמים מובהקים של שמירה על בטחון המדינה, המונעים את העברת החומר המבוקש. לדבריהם, מדובר בנתונים הנוגעים ישירות לעבודתו המבצעית של השב"כ בנוגע לסיכול טרור, ולכן קיים חיסיון שבדין המונע את העברת המידע. בדיון הדגישה המדינה, כי מדובר במידע שארגוני הטרור היו חפצים להשיג. המדינה הגישה לבית המשפט חומר חסוי על-מנת לבסס את טענותיה, כי חשיפת המידע עלולה לפגוע בבטחונה.
לעורר דיון ציבורי השופט
ניל הנדל מדגיש בפסק הדין, כי לא נטען ואין כל בסיס לקבוע שכוונת העותרים היא לפגוע בבטחון המדינה. עולה שכוונתם, כפי שטענו, היא לעורר דיון ציבורי. "אעיר רק, כי אין זה נכון שנושא מניעת מפגש בין עורך דין לבין עצור אינו מבוקר. הדין מחייב שהעניין הפרטני ייבדק תוך זמן קצר על-ידי בית המשפט במסלול שנקבע על-פי דין", הוסיף הנדל.
עוד אמר הנדל, כי גם אם חשיפת החומר עלולה לפגוע בבטחון המדינה, אין לנקוט גישה של "הכל או לא כלום". לפיכך, יש לבדוק האם בחשיפה חלקית של החומר לא תהיה משום פגיעה בביטחון. דוגמה לפתרון חלקי שכזה, היא חשיפת נתונים סטטיסטיים במובחן מנתונים אבסולוטיים.
הנדל פסק: "ההסבר המפורט של הגורמים המוסמכים מטעם המשיבים שכנעוני, כי קבלת העתירה, בין אם באופן רחב ובין אם באופן צר, עלולה לפתוח צוהר שבסופו של דבר ושלא במכוון יסייע במידה זו או אחרת לגורמים עוינים החפצים לפגוע במדינה. עוד השתכנעתי שחשש זה אינו תיאורטי, אלא ממשי ומבוסס". לפיכך נדחתה העתירה.
