ידוע היטב כי רמות גבוהות של כולסטרול ליפופרוטאין בצפיפות גבוהה (HDL), הסוג ה"טוב", קשורות לסיכון נמוך למחלות לב, ומחקרים שנעשו לאחרונה ניסו לבדוק אם עלייה פרמתולוגית (בעזרת תרופות) ברמות ה-HDL אכן יעילה למטופל. כעת, מחקר חדש מראה כי אמצעי מדידה של תפקוד ה-HDL, שנקרא "תכולת זרם הכולסטרול", קשור בצורה הדוקה יותר להגנה מפני מחלות לב מאשר רמות הכולסטרול HDL עצמן.
טרשת עורקים מתפתחת בדרך-כלל עם הצטברות הכולסטרול לאורך דפנות העורקים. תכולת זרם הכולסטרול, אמצעי מדידה משולב של תפקוד ה-HDL, הוא למעשה חישוב ישיר של היעילות בה ה-HDL מסלק את הכולסטרול מהמקרופאג (תא המסלק חלקיקים זרים מנוזלי הגוף) - הסוג המצטבר בפלאק שבעורקים.
ממצאים ממחקרים שנעשו לאחרונה מראים על עניין הולך וגובר ברעיון שמדידת תפקוד ה-HDL, במקום מדידת רמתו בדם, חשובה יותר בהערכת הסיכון הקרדיווסקולרי והערכת מטרות חדשות לטיפול ב-HDL. המחקר הנוכחי, הוא הראשון שהצביע על קשר בין מדידת תפקוד ה-HDL - היכולת שלו לסלק את הכולסטרול מהמקרופאג' - לבין הערכת המחלות הקרדיווסקולריות בקרב מספר גדול של אנשים.
במסגרת המחקר, החוקרים מדדו את תפקדו ה-HDL ב-203 מתנדבים בריאים שעברו הערכות של מצב עורקי הראש, שהוא אמצעי מדידה לטרשת עורקים, ב-442 חולים עם מחלת עורקים כליליים מאובחנת וב-351 חולים ללא מחלה מאובחנת.
הם זיהו קשר הפוך בין תפקוד הכולסטרול לטרשת עורקים הן לפני והן אחרי שלקחו בחשבון את רמות הכולסטרול HDL. גם לאחר שלקחו בחשבון גורמים כמו גיל ומין, עלייה בתפקוד ה-HDL הביאה לירידה בסבירות לסבול ממחלת עורקים כלילית. הקשר נשאר גם לאחר שנבדקו גורמי סיכון קרדיווסקולריים אחרים, כולל רמות ה-HDL.
ממצאי המחקר תומכים ברעיון כי מדידת תפקוד ה-HDL מספקת מידע שהוא הרבה מעבר לרמות ה-HDL, ואולי עם פוטנציאל לשימוש נרחב יותר לטיפולים עתידיים.