שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
דליה גנות, הורתה למרפאת העיניים עין-טל לשלם קרוב למיליון שקל לרוזי פינקלשטיין, שראייתה נפגעה בעקבות ניתוח להסרת עיניים שעברה במרפאה. את הניתוח ביצע מי שהיה מנכ"ל המרפאה, פרופ'
מיכאל בלומנטל המנוח (בעלה של ח"כ לשעבר
נעמי בלומנטל).
גנות דחתה את תביעתה של פינקלשטיין לפיצוי בגין רשלנות, אך זיכתה אותה בפיצוי לאחר שקבעה, כי סיכוני הניתוח לא הוסברו לה כהלכה. גנות סבורה, כי אם סיכונים אלו היו מוסברים כיאות, הייתה פינקלשטיין מוותרת על הניתוח. היא קבעה לה נכות תפקודית של 5% ונכות נפשית של 15% בשל הטראומה שעברה.
התובעת נבדקה במרפאה על-ידי אופטומטריסטית ובידי ד"ר יורם שוחט, אשר קבע, כי היא מתאימה לניתוח בשיטת Lasik. לדבריה, היא שאלה את בלומנטל "מה הן הסכנות במידה והניתוח לא יצליח" ונענתה "כי במקרה הגרוע ביותר תיאלץ לחזור ולהרכיב משקפיים".
כשבעה חודשים לאחר הניתוח, החלה ראייתה של פינקלשטיין להידרדר והפכה למטושטשת. מאוחר יותר הסתבר, כי ראייתה לקויה גם כאשר היא מרכיבה משקפיים. היא הגישה חוות דעת של פרופ' יצחק בן-סירה, המפרטת את רשלנותם לכאורה של הנתבעים, שגרמה לכך שפינקלשטיין הפכה - כהגדרתו של בן-סירה - לעיוורת ובעלת נכות של 90%.
עין-טל, שוחט ועזבונו של בלומנטל דחו את כל טענותיה של פינקלשטיין. על-פי חוות דעתו של פרופ' שאול מרין, שהוגשה מטעמם, נכותה של פינקלשטיין היא בשיעור של 15%.
נוכח הפערים הגדולים בין המומחים, מונתה פרופ' ענת לבנשטיין כמומחית מטעם בית המשפט.
היא קבעה, כי לא הייתה כל התרשלות באופן ביצוע הניתוח או בבחירת סוג הניתוח, וכי הסיבוך שחל בעיניה של פינקלשטיין לא היה ידוע במועדים הרלוונטיים. היא העריכה את נכותה של התובעת בשיעור של 25%.
גנות דחתה את חוות דעתו של בן-סירה ומתחה עליה ביקורת חריפה. היא קבעה, כאמור, כי לא הייתה רשלנות בביצוע הניתוח והבדיקות שקדמו לו.
לעומת זאת נקבע, כי מאחר שפינקלשטיין היא שיזמה את הניתוח, הרי שחובת הגילוי שחלה על בית החולים והרופאים הייתה גבוהה ביותר. פינקלשטיין ייחסה חשיבות רבה להסברים שביקשה, מן הסתם כדי להגיע להחלטה מושכלת בדבר ביצוע הניתוח.
גנות הדגישה: "אין מקום לייחס חשיבות ראייתית ליוזמת התובעת להציג או לא להציג שאלות, ואין בעובדת הצגת או אי הצגת השאלות כדי לפגום בקביעה כי אין מדובר בהסכמה מדעת. וכל כך למה? מטופל העומד בפניי טיפול רפואי משול ל'מי שאינו יודע מה לשאול', שהרי אינו בקיא בפרטי הפרוצדורה הרפואית ובסיכונים האפשריים, וממילא, אינו יודע מה לשאול לגביהם.
"המומחה בפרטי הטיפול הצפוי וסיכוניו הצפויים הוא הרופא, אשר אינו אמור להמתין לשאלות המטופל, ולא לסמוך על ידיעותיו הרפואיות של המטופל המאפשרות לו - או לא מאפשרות לו - לשאול שאלות נקודתיות הקשורות לטיפול הצפוי. משכך, חובה על הרופא לפרט באוזני המטופל את פרטי הפרוצדורה הרפואית העומדת בפניו, ואת הסיכונים האפשריים".
גנות גם קיבלה את גירסתה של פינקלשטיין, לפיה קיבלה טופס הסכמה ובו נרשמו סיכונים הכרוכים בניתוח - אך זאת רק חצי שעה לפני מועד ביצועו. "התחלתי לשאול את המזכירה על מה שכתוב שם, כי לא היה שם רופא פנוי שיכול היה לענות לי. המזכירה אמרה שזה 'שטויות' ושלא אתייחס לזה, ושהדברים שכתובים שם לא קורים אף פעם", הוסיפה פינקלשטיין.
עוד טענה פינקלשטיין, כי במהלך הניתוח, בתום ניתוח עינה האחת, דרשה במפגיע ובבכי להפסיק את הניתוח ולא לקיימו בעינה השנייה, ולדחותו למועד אחר. הנתבעים הכחישו טענה זו, אולם לא הציגו כל ראיה לגירסתם.
