אם הבית נראה לכם מלוכלך מתמיד, לא בטוח שהמצב משקף את כישורי ניהול משק הבית שלכם. כמות האבק שבאטמוספירה של כדור הארץ הכפילה את עצמה לאורך המאה האחרונה, והעלייה הדרמטית משפיעה כמובן על האקלים ועל האקולוגיה סביבנו.
אלו ממצאים שעולים ממחקר שבעזרת נתונים זמינים ומודלים ממוחשבים העריך את כמות אבק המדבר, או חלקיקי הקרקע, באטמוספירה, לאורך המאה ה-20. זהו המחקר הראשון שעקב אחר התנודות של הרסיסים הטבעיים (שלא נגרמו על-ידי האדם) סביב כדור הארץ לאורך תקופה של מאה שנה.
החוקרים הציגו את המחקר בכינוס של האיגוד הגאופיסי האמריקני שהתקיים בסן פרנסיסקו בחודש דצמבר.
אבק מדבר ואקלים משפיעים האחד על השני באופן ישיר ועקיף דרך מספר מערכות משולבות. האבק מגביל את כמות הקרינה הסולארית המגיעה לכדור הארץ, לדוגמה, גורם שיכול להסוות את השפעות ההתחממות מהעליה בכמות דו תחמוצת הפחמן באסמוספירה. הוא יכול גם להשפיע על העננים והמשקעים ולגרום לבצורת, וזו תגרום למדבור (הפיכת שטח אדמה פורה לשטח מדברי) ולכמות אבק רבה יותר.
הכימיה של האוקינוס גם היא מעורבת בצורה מורכבת בתהליכים אלו. אבק הוא מקור עיקרי לברזל, החיוני לפלקנטון ולאורגניזמים אחרים, שמוציאים את הפחמן אל מחוץ לאטמוספירה.
כדי למדוד את התנודות באבק המדבר לאורך מאה שלמה, אספו החוקרים נתונים קיימים לגבי ריכוזים של אבק מדבר בעבר וקישרו כל דגימה לאזור שכפי הנראה הגיעה ממנו. לאחר מכן חישבו את שיעור פיזור האבק לאורך זמן. יישום המרכיבים במערכת מודלים ממוחשבת המוכרת בשם "Community Climate System Model" איפשר לשחזר את ההשפעה של אבק המדבר על הטמפרטורה, על המשקעים, על הרכב הברזל באוקינוסים ועל פליטה יבשתית של פחמן לאורך זמן.
בין יתר התוצאות, הם גילו כי שינויים אזוריים בטמפרטורות ובמשקעים גרמו לירידה גלובלית בקליטת הפחמן היבשתי לאורך המאה ה-20. המודל הממוחשב הראה כי מרבצי האבק באוקינוסים הגבירו את קליטת הפחמן מהאסטמוספירה ב-6% לאורך אותה תקופה.
למרות שעיקר המחקר שקשור להשפעות החלקיקים על האקלים מתמקד בחלקיקים אנתרופוגנים (אלו הנפלטים ישירות על-ידי בני האדם דרך בעירה), הוא בהחלט מדגיש את התפקיד החשוב של החלקיקים הטבעיים גם כן.
