שופט בית המשפט העליון,
עוזי פוגלמן, קבע אתמול (ג', 18.1.11) בשני תיקים נפרדים, כי עם תום שביתת הפרקליטים - יש לדון מחדש בשחרורם של נאשמים עקב השביתה.
המקרה הראשון נגע לאייל כנפו ואליעזר חלפון, המואשמים בקשירת קשר לייבוא סם מסוכן. המדינה ביקשה לעצור את השניים עד תום ההליכים נגדם, אך לא התייצבה לדיונים בעניינם בשל שביתת הפרקליטים. תחילה דחה השופט
ציון קאפח את הבקשה, בציינו את העובדה שלנאשמים יש עבר פלילי משמעותי. ואולם, בדיון נוסף שהתקיים גם הוא בזמן השביתה, הורה קאפח לשחרר אותם למעצר בית.
שביתת הפרקליטים הסתיימה למחרת שחרורם של כנפו וחלפון, והמדינה ביקשה מיד לדון שוב בהחלטה ולעצור את השניים עד תום ההליכים. קאפח דחה את הבקשה בקובעו, כי סיום השביתה אינו מהווה נסיבה חדשה. לפי קביעתו, אין לקבל מצב שבו מתייחסת המדינה בשוויון נפש למסוכנותו של נאשם ספציפי ואינה מופיעה לדיון במעצרו בשל סכסוך העבודה, ומצד שני - משתמה השביתה - היא שבה ומעלה על נס את דבר המסוכנות המחייב מעצר מיידי. בכך יש - לדברי בית המשפט - משום דיבור "בשני קולות", שאותו אין לקבל.
פוגלמן מזכיר בהחלטתו, כי נאשם ששוחרר ממעצר, ייעצר מחדש באותה עילה רק אם הפר את תנאי השחרור שנקבעו לו, או בקרות נסיבות שיש בהן כדי להצדיק את החזרתו למעצר. לדבריו, ברור שיש להעניק משקל של ממש לשחרורם של כנפו וחלפון לחלופת מעצר, ולכך שזה נגרם בשל שביתה שאינה באחריותם.
עם זאת, נתון זה הוא רק אחד מהנתונים שאותם יש להביא בחשבון, כחלק מאיזון כולל שבמסגרתו ייבחנו שיקולים נוספים, ובראשם מסוכנותם של השניים, והיכולת להפחיתה בדרך של חלופת מעצר. הדיון במקרה זה כלל לא הגיע לשלב זה, ובהעדר נציגי המדינה - כלל לא נבדקה שאלת קיומן של ראיות לכאורה בדבר מסוכנות הנאשמים ועוצמתה.
במצב דברים זה, קבע פוגלמן, מתחייבת בדיקה קונקרטית של המסכת הראייתית הלכאורית ונתונים אחרים שיש בהם כדי להצביע על מסוכנות, בטרם יוחלט אם קיימת הצדקה עניינית לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר. כשכל הנתונים יהיו לפניו, יחליט בית המשפט אם יש מקום לעצור את כנפו וחלפון ובגדר האיזונים הנדרשים יתן דעתו, בין היתר, גם לעובדת היותם משוחררים לחלופה, ולמשקלו של שיקול זה בנסיבות העניין.
עוד מעיר פוגלמן, כי קאפח טעה ביחסו למדינה "דיבור בשני קולות", שכן ועדת החריגים שהפעילו הפרקליטים השובתים אינה
אורגן של המדינה, וועדה זו דנה רק בנושאים עקרוניים ולא בתיקים ספציפיים.
בתיק השני דן פוגלמן בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת להותיר במעצר אדם המואשם בביצוע מעשים מגונים בילדה בת 11. תחילה נעצר הנאשם עד תום ההליכים, אך בשל אי התייצבות הפרקליטות לדיוני ההוכחות, התקבלה בקשתו לבטל את כתב האישום. הליך זה מאפשר למדינה לשוב ולהגישו, והסניגור אף הצהיר שלא יתנגד לכך בסיום השביתה.
עם ביטול כתב האישום, שוחרר הנאשם ממעצרו. לאחר השביתה הוגש כתב האישום מחדש, והשופט
בנימין ארבל הורה לעוצרו עד תום ההליכים. בערעור לעליון טען הנאשם, כי מאחר שלא ביצע בתקופת מעצרו דבר שיש בו כדי להצדיק את מעצרו מחדש, יש לשחררו שוב.
המדינה טענה, כי בפני בית המשפט המחוזי לא היתה מונחת בפניו התמונה המלאה בדבר מסוכנותו של הנאשם בעת שהורה על שחרורו. צעד זה נבע מטעמים טכניים, וכאשר תמה השביתה - יש לשוב ולדון בנושא לגופו.
פוגלמן דחה את הערעור בציינו, כי מסוכנותו של הנאשם עומדת בעינה וכי לא נוצרה אצלו ציפייה שלא ייעצר שנית עם תום השביתה.
פוגלמן העיר, כי הגשת כתב אישום אינה עילה אוטומטית למעצר, וכי יש לשקול את מידת המסוכנות של הנאשם. במקרה הנוכחי, מסוכנות זו מצדיקה את החזרתו למעצר.
