ירידה קלה הסתמנה בשנת 2010 במספר אירועי האנטישמיות בעולם ובמידת-עוצמתם, לעומת 2009, שהייתה שנת-שיא, על-רקע מלחמת "עופרת יצוקה". עם זאת עדיין גדול בעשרות אחוזים מספר האירועים ביחס לגילויי האנטישמיות של שנות ה-90 והאנטישמיות כהווייתה רק הולכת ומחריפה.היא באה לידי ביטוי בתעמולה ובהסתה אנטישמית, בריסוס צלבי-קרס וכתובות-נאצה, באלימות פיזית כלפי יהודים, בפגיעה במוסדות ובמתקנים יהודיים, בחילול בתי-קברות, בהתבטאויות פוליטיות ובניסיונות לפיגועי-טרור. סקרים הנערכים באירופה מורים כי כשליש מאוכלוסיית היבשת מחזיק בדעות שליליות כלפי יהודים וכי אנשים מרשים לעצמם, יותר מבעבר, להתבטא בפומבי נגדם. מסתבר שבקרב ממשלים רבים קיימת, אומנם, מודעות לתופעה ואף נערכת פעילות לצורך המאבק בה, אולם מודעות זו אינה משפיעה על רמת האנטישמיות בקרב הציבור. מסתבר כי טשטוש הגבולות בין ביקורת לגיטימית כלפי ישראל לבין לגיטימציה ודמוניזציה שלה הופך להיות האיום המרכזי לא רק על מדינת ישראל, אלא גם על הקהילות היהודיות ועל היהודים ברחבי העולם.