שופטת בית המשפט המחוזי מרכז,
מיכל נד"ב, דחתה בשבוע שעבר בקשה לתביעה ייצוגית נגד סלקום, פרטנר ופלאפון, בנושא דמי הקישוריות שגבו בשנת 2003 במשלוח הודעות SMS ביניהן.
התובעים, מנויים בשלוש החברות, טענו, כי המחיר הזהה שגבו אז החברות - 38 אגורות - היה מופרז, בלתי הוגן ובלתי סביר, ותוצאה של תיאום אסור בין שלוש החברות ושל ניצול כשל השוק והמעמד המונופוליסטי שיש לכל אחת מהן בשער הכניסה של ההודעות לרשת שהיא מתפעלת.
סלקום (שיוצגה בידי עוה"ד
ברק טל, רותה לובן ושני רפופורט ממשרד
יגאל ארנון), פלאפון (שיוצגה בידי עוה"ד ניב זקלר ועופר ארגוב ממשרד וינשטוק-זקלר) ופרטנר (שיוצגה בידי עוה"ד ירון רייטר ואריאלה אבלוב ממשרד עמר-רייטר-ז'אן-שגיא-כהן), טענו כולן להעדר יריבות עם התובעים והכחישו שהן מהוות מונופול. עוד טענו החברות לסבירות המחיר ודחו את הסתמכות התובעים על ניירות עבודה שהוכנו עבור משרד התקשורת בנושא קישוריות ה-SMS. טענות הגנה נוספות התייחסו לסבירות המחיר בארץ בהשוואה לאירופה ולכך שהמחיר הסופי לצרכן לא יירד גם אם הקישורית תוזל.
נד"ב ציינה, כי חוק התקשורת חייב את חברות הסלולר לקבוע בהסכם את התנאים בדבר קישור הגומלין, וכך הן עשו. המחוקק צפה שמחיר הקישוריות יהיה זהה, ואין חוסר סבירות שאכן כך אירע בפועל. גם שר התקשורת, בתקנות משנת 2004, צפה שהמחיר יהיה זהה. לפיכך, אין המדובר בקרטל בלתי חוקי.
נד"ב הוסיפה, כי המבקשים הסתמכו על בדיקות ו"חוות דעת" של משרד התקשורת, ולא ביצעו כל בדיקה עצמאית בשאלת חוסר ההוגנות לה טענו. "אני סבורה, כי למסמכים אלה אין כל משקל בהליכים שלפני, מאחר שאינם אלא עדות שמועה", קבעה נד"ב. "יש בהם לכל היותר ראיה, כי משרד התקשורת ערך בדיקות שונות מטעמו, וכי ייתכן ופעל לשינוי המצב על-פי חוות דעת ומסמכים אלה. מדובר למעשה בחומר גלם, שהתבקש על-ידי הרשות המבצעת על-מנת שבהצטרף לשיקולים אחרים ישמש אותה בקבלת החלטותיה".
עוד קבעה נד"ב, כי לא הוכחו עילות התביעה של
הפרת חובה חקוקה, עשיית עושר, רשלנות, הפרת חוזה וניצול מצוקת הצרכן. זאת, מאחר שלא הוגשה כל חוות דעת שתתמוך בטענת המבקשים לפיה המחיר המקורי היה מופרז. גם הורדתו מאוחר יותר בידי שר התקשורת ל-28.5 אגורות, "אין בה ראשית ראיה להיותו של המחיר מופרז או בלתי סביר. בתקופה הרלוונטית לתביעה היה שירות ההודעות בתחילת דרכו, בסך-הכל תקופה של 10 חודשים. על כן המחירים שנקבעו היו בשלב של התהוות והתעצבות, ואינני סבורה, כי ניתן לקבוע גם נוכח נסיבות אלה, כי המחיר היה מופרז".
המבקשים חויבו בתשלום הוצאות ושכר טירחת עו"ד לכל אחת מן החברות בסכום של 25,000 שקל. נד"ב ציינה שמדובר בסכום נמוך, הנובע מכך שהמבקשים לא קיבלו הוצאות בהליך ביניים בו זכו בבית המשפט העליון.