בית הדין הרבני בחיפה אישר את יהדותה של עולה מטשקנט, על סמך החזקה לפיה משפחתה הייתה יהודיה - וזאת למרות תיעוד חלקי וספקות שעלו במהלך הדיון.
המבקשת עלתה ארצה עם משפחתה בשנת 1993. ברשותה לא הייתה תעודת לידה שלה, אלא רק תעודת זהות סובייטית של אמה בה נרשם שהיא יהודיה. היא זכרה מעט מנהגים יהודיים, ואילו אמה העידה שגם האב היה יהודי.
חוקרי היהדות מטעם בית הדין המליצו להפנות את המבקשת למכון שורשים, ומכון זה קבע, כי קיים ספק ניכר ביהדותה. ואולם, אב בית הדין, הרב ישראל שחור, ציין, כי עם כל ההערכה לעבודתם המסורה והמקצועית של חוקרי היהדות - ההחלטה נתונה בידי הדיינים.
סבתא-רבה של המבקשת ננטשה ע"י הוריה (אם יהודיה ואב לא-יהודי, לטענת סבתא של המבקשת), וגדלה אצל שכנה נוצריה מאמצת מגיל שלוש עד גיל 16. אותה שכנה סיפרה לסבתא-רבה על היותה יהודיה. כן מסרה לה מגילת אסתר ישנה שלטענתה הייתה שייכת לאמה היהודיה. לאור זאת, קיימת חזקה שהמשפחה הייתה יהודיה, אם כי הועלו גם הוכחות נגדיות.
הרב שחור קובע: "משפחה זו מוחזקת כמשפחה יהודיה כמה דורות. חוקרי היהדות שמעו, כי הסבתא-רבה שהיא כיום בת 88, מספרת כי אימצה אותה שכנה נוצריה כאשר הוריה נטשו אותה בגיל שלוש. אף לדבריה מאז שהיא עמדה על דעתה נאמר לה שהיא יהודיה, והיא חיה כיהודיה וכך גידלה את בתה".
הרב שחור מוסיף: "גם אם חסרים ראיות ומסמכים מקורים באשר ליהדותה של סבתא-רבה, הרי שכמעט ולא מצוי שיהיו מסמכים כאלו מאותם שנים. ועל כן זה מקרה שבו החזקה היא זו אשר תכריע את ההלכה. כל מה שהעלו החוקרים, שאין לסבתא-רבה הוכחות לדבריה שהיא יהודיה.
"על כך אנו טוענים, שאין לה צורך בהוכחות והיא נאמנת לומר שהיא יהודיה, ובפרט כאן יש חזקות ברורות, כגון רישום הורי האם בתעודת לידה מקורית כיהודים. דבר נדיר הוא לרשום את ההורים כיהודים אם הם לא כאלו, בפרט באותם שנים תחת השלטון הקומוניסטי.
"בעיקר לפנינו כתובה של האם המוכיחה בעליל, כי נישאה בחופה ובקידושין עוד ברוסיה. נכון הדבר שכבר נתקלנו בחופות ברוסיה כאשר אחד מבני הזוג לא יהודי מתוך בורות או כל טעם אחר, אך תופעה זו דורשת מאיתנו בדיקה יסודית ולא לסמוך על הכתובה בלבד ללא בירור. אך אין בטיעון זה כדי לערער את הקביעה כי האם נהגה במנהגים יהודים. כמו-כן בארץ נולד לה בן והוא הוכנס לבריתו של אברהם אבינו".