מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, קובע, כי האלוף יואב גלנט פלש במכוון לשטח ציבורי במושב עמיקם. הדברים כלולים בחוות הדעת המלאה שהעביר השבוע לינדנשטראוס ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין. מדובר בשימוש שעשה גלנט בשטח ציבורי לצורך סלילת שתי דרכי גישה לביתו וחנייה. גלנט טען, כי עשה זאת בהוראת היחידה לאבטחת אישים, ואף הציג מסמכים התומכים בטענה זו. ואולם, המבקר קובע: "הוא התכוון מלכתחילה כי הכניסה לחלקה והחנייה יהיו בשטח הציבורי הפתוח, ובהתאם לכך מיקם את הבית ואת הכניסה הראשית אליו בשונה ממה שהותר לו בהיתר הבנייה המקורי". לדבריו, "גלנט אישר כוונה זו בהזדמנויות שונות". קביעה זו מעוררת את השאלה האם היחידה לאבטחת אישים סיפקה לגלנט "אליבי" כוזב והאם מישהו בה הגיש מסמכים כוזבים לרשויות ואולי אף לבתי המשפט. בדוח מופיע ציטוט מדברי הממונה על ענייני המקרקעין בפרקליטות המדינה, עו"ד אופירה דגן, מ-2007: "אני רחוקה מלהשתכנע מטענת השימוש בתום הלב של בני המשפחה. אני סבורה שמדובר בטענה מיתממת ואני בספק אם יש מקום לנקיטת הפרוצדורה יוצאת הדופן שמוביל המחוז, שבעיקרה הפקעת שטחים מהציבור". למרות חוות דעת זו, פעל המינהל להכשיר את הדרכים שסלל גלנט, והדבר אף קיבל אישור של בית משפט השלום בחדרה במסגרת פשרה בין גלנט לשכניו. ציטוט זה מעמיד באור בעייתי את התנהלות המדינה בעניינו של גלנט, כאשר שכניו עתרו לבג"ץ באותה שנה בבקשה להורות לרשויות לפעול נגד גלנט (ואחרים שביצעו עבירות תכנון ובנייה במושב). המדינה ביקשה לדחות את העתירות ולמעשה תמכה בטענותיו של גלנט. כפי שפורסם ב-News1, כעת מתברר שלפחות חלק מטענותיו אז לא היו אמת. יש להזכיר, כי לינדנשטראוס מותח ביקורת קשה גם על טיפולן של הרשויות בגלנט ואומר, כי יש לכל הפחות מקום לחשש שמעמדו (המזכיר הצבאי לראש הממשלה, אלוף פיקוד הדרום ועוד) השפיע על קבלת ההחלטות בעניינו. בין היתר נקבע בדוח, כי בניגוד לפעילותו נגד חורגים אחרים - לא פעל המינהל נגד גלנט, ואף לא גבה דמי חכירה שהסכים גלנט עצמו לשלם תמורת שימושו החורג. עוד עולה מן הדוח, כי קיים לכל הפחות חשד שגלנט תכנן מראש את ביתו בשטח החורג מן המותר. מדובר בתוספת של 40 מ"ר, אשר בעניינם הגיש גלנט לבית משפט השלום בחדרה תצהיר - עליו קבע לינדנשטראוס שהוא כוזב. על-פי אותו תצהיר, התברר לבני הזוג גלנט רק לקראת הרחבת הבית שמדובר בחריגה והם ביקשו היתר מראש. המבקר קבע, כי ההיתר התבקש רק לאחר הבנייה. ממצא נוסף של המבקר הוא, כי גלנט שכר במושב חמישה דונמים בלבד באוקטובר 1993, ואף חתם על הצהרה לפיה ידוע לו שמדובר בנחלה קטנה ולא תהיה לו כל טענה בנושא. למרות זאת, הוקצו לגלנט 40 דונם - 35 מהם מחוץ למושב, באזור בו כלל אין למושב סמכות לבצע פעולות. גלנט טען לאורך השנים, כי הנחלה הנוספת ניתנה לו כדין ולשם תיקון טעות שבוצעה בהקצאה המקורית. לינדנשטראוס אומר, כי מדובר בהענקה לפנים משורת הדין; כעת מתברר, כי ייתכן שמדובר בהענקה חסרת סמכות.