בית המשפט העליון חייב היום (ב', 14.2.11) את עורכי הדין צבי ונירה לוטן לפצות לקוחות לשעבר ב-600,000 בשל התרשלות חמורה בטיפול ברכישת דירתם. השופט
חנן מלצר הפחית ב-425,000 שקל את הסכום בו חויבו לוטן בידי בית המשפט המחוזי, אך דחה את בקשתם לבטל כליל את הפיצוי ואף מתח עליהם ביקורת חריפה.
מדובר בדוד ירמייב המנוח ובגרושתו סוניה, אשר עלו מחבר העמים. בשנת 1984, בהיותם כבני 20, חתמו על חוזה לרכישת
דירה באור עקיבא, כאשר נירה לוטן ייצגה את שני הצדדים. לוטן לא מסרה לירמייב שעל הדירה רובצת משכנתה לזכותו של בנק טפחות, וכך החל להתגלגל מה שמכנה מלצר "כדור השלג".
לוטן התחייבה לרשום את הזכויות בדירה על שם ירמייב, וגם לרשום עליה משכנתה לטובת בנק עצמאות, שהעניק לבני הזוג הלוואה בסך 15,500 דולר. לוטן גבתה את שכר טירחתה מתוך ההלוואה והיתרה הועברה במלואה לידי המוכרים, בלא שהסירו את המשכנתה לטובת בנק טפחות, ובלא שיירשמו זכויות הקונים והמשכנתה לטובת בנק עצמאות.
רק בשנת 1987, כאשר ביקשו ירמייב למכור את הדירה בשל קשיים כלכליים, נודע להם שמצד אחד רובצת עליה משכנתה לטובת בנק טפחות, ומצד שני - זכויותיהם שלהם לא נרשמו.
ההתדרדרות: מאיומי ההתאבדות ועד האישפוז בשנת 1990 הציעה לוטן לבני הזוג, כי בעלה צבי ייצג אותם מכאן ואילך. צבי לוטן זכה בתביעה נגד המוכרים המקוריים, אך לא אכף אותה בשל חוב שכר טירחה של ירמייב כלפיו. הוא אף הגיש תביעה נגד בני הזוג ופתח בהליכי הוצאה לפועל נגדם.
במקביל, הגיש בנק עצמאות תביעה נגד בני הזוג וקיבל פסק דין בהיעדר הגנה בסך 47,000 שקל. הבנק החל בהליכי גבייה, במהלכם איים ירמייב להתאבד ופעם אחת אף ניסה לעשות זאת. מאוחר יותר אושפז ירמייב בבית חולים פסיכאטרי, נקבעה לו נכות נפשית של 20% ובני הזוג התגרשו לאחר שדוד היכה את סוניה מספר פעמים ואף נשלח למאסר. הדירה נמכרה אך בני הזוג נותרו חייבים עשרות אלפי שקלים לבנק עצמאות.
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע, כי ירמייב - ודאי כעולים חדשים נעדרי הבנה משפטית - סמכו על נירה לוטן שתגן על ענייניהם, וזאת היא לא עשתה. השופטת
שולמית וסרקרוג חייבה את לוטן לפצות את ירמייב במיליון שקל, בשל אי סילוק המשכנתה המקורית, החזר של סכומים שגבו עורכי הדין, ובעיקר - נזקים לא-ממוניים לשני בני הזוג ובגין נזקי הגוף של דוד. כמו-כן חויבו עורכי-הדין לכסות את חובם של בני הזוג לבנק עצמאות.
בערעור בעליון פותח מלצר ודוחה את טענת ההתיישנות של לוטן באומרו, כי הם עצמם שללו מירמייב כל ידיעה על התרשלותה של נירה לוטן, הן במועד כריתת החוזה, הן בעת תקופת מימושו, תוך שהם דוחים במשך עשור (1994-1984) את גילוי מלוא העובדות הרלוונטיות בפני לקוחותיהם.
"הנתונים העולים מפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ואשר אין מקום להתערב בהם, מלמדים על התרשלות מהותית ונמשכת, בתחילה - של עו"ד נירה לוטן, ואחר-כך - של בעלה, עו"ד צבי לוטן", קובע מלצר.
"...חובת הזהירות והיקפה מושפעים גם ממיהות לקוחו של עורך הדין וכאן ירמייב היו כאמור בעת ההתרחשויות צעירים, עולים חדשים בישראל, חסרי כל ידע בהוויות הארץ בכלל ובעסקות מקרקעין ובהליכים משפטיים בפרט והם סמכו - ובדין - על עורכי דינם".
ההתרשלות ניכרת ממצבם של בני הזוג ביקורת חריפה במיוחד מותח מלצר על צבי לוטן, שלא היה אמור מלכתחילה ליטול את הייצוג, כאשר מול טובת הלקוחות עמדה טובתה של אשתו. מלצר מציין, כי בעוד לוטן לא פעל לגביית כספים עבור לקוחותיו, הוא הפגין "פעילות נמרצת הרבה יותר במשלוח דרישות ובנקיטת צעדים נגד ירמייב עצמם, בתביעה כי אלו ישלמו לו לאלתר את שכר טירחתו - מתוך הכספים שטרם נתקבלו אז מן המוכרים, ואשר נראה היה שירמייב אינם יכולים לשלמם.
"בהתנהלותו כאמור הפגין עו"ד צבי לוטן לכאורה אותו פן, עליו כבר התריע בשעתו שייקספיר ברומיאו ויוליה, שם נאמר כך: 'וככה לילה לילה תדהר על מרכבתה זו המלכה, ובחלפה... על כף ידו של עורך דין, מיד חולם הוא על צורת מטבע'. הכללה זו איננה מרפה, לצערנו, ממקצוע עריכת הדין, כל אימת שיש מי מבין עורכי הדין שנוהג בצורה המלמדת שכביכול רק שכר הטירחה נמצא בראש מעייניו (מה שאיננו מייצג כלל את הכלל), וחבל".
על-מנת לקבוע את רשלנותם של לוטן, אומר מלצר, די "לעמוד על הפער בין מצבם של ירמייב בעת עריכת החוזה (היותם זוג צעיר, עולים חדשים בישראל שהגיעו מתרבות זרה, מלאי תקוות ורצון לרכוש דירה ולבסס בה את משפחתם), לעומת מצבם בסוף הפרשה, או אף במהלכה: מחוסרי דיור, חסרי כל, משוקעים עד צוואר בהליכים משפטיים ובהליכי אכיפה וגבייה של שלושה גורמים שונים (שני בנקים, ועורכי דינם הרשלניים), כל זאת כשהם תלויים רק בטוב ליבם של קרובי משפחתם ובהסדרי פריסת חובות לשנים ארוכות. אף קשר הנישואין של בני הזוג התפרק, כידוע".
מלצר קיבל כאמור חלקית את ערעורם של לוטן וקבע, כי לא ניתן לקבוע שקיים קשר סיבתי בין התרשלותם לבין הנזק הנפשי שנגרם לירמייב. בשל כך גם הפחית את הפיצוי בגין הנזק הלא-ממוני שנפסק לאשתו לשעבר.
תוצאות הרות-אסון ללקוחות מלצר מסכם: "לפנינו מקרה חריג של הפרה והתרשלות של צמד עורכי דין, שנפרסה על פני שנים, ואשר הסבה תוצאות הרות אסון ללקוחותיהם. התנהלותם של עורכי הדין הביאה למצב שבו זוג צעיר מצא עצמו:
"(א) צריך למכור את דירתו על-מנת לסלק חוב של המוכרים לבנק, שהזוג לא ידע על קיומו כלל בעת החתימה על חוזה הרכישה.
"(ב) חב מאות אלפי ש"ח לבנק שני שהלווה לזוג כספים לרכישת אותה דירה, כאשר במכירת הדירה לא היה די כדי לסלק את מלוא אותו החוב, שעיקרו הצטברויות של ריביות פיגורים.
"(ג) חשוף לדרישות ולהליכי אכיפה של שני בנקים, ולבסוף - אף להליכי הוצאה לפועל של עורכי הדין הרשלניים עצמם (שייצגו את ירמייב) כנגד הזוג.
"מצב דברים זה גרם לזוג הצעיר לחיות כאמור תקופה ארוכה ביותר - בעוני, ברדיפה ובמצוקה - עד שבית המשפט המחוזי הנכבד עצר בפסק דינו את מחול השדים".
