אנשים מבוגרים הסובלים מאיבוד שמיעה נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח דמנציה, סיכון שעולה ככל שמצב השמיעה שלהם מידרדר. אלו ממצאי מחקר חדש שכלל 639 משתתפים בגילאי 36 עד 90, שלא סבלו מדמנציה, ועברו מבחנים קוגנטיביים ובדיקות שמיעה בין השנים 1990 ל-1994.
המשתתפים היו תחת מעקב לצורך זיהוי התפתחות דמנציה ומחלת אלצהיימר עד לחודש מאי 2008. הממצאים פורסמו ב-Archives of Neurology, היוצא לאור על-ידי איגוד הרפואה האמריקני. מבין המשתתפים, 125 סבלו מאיבוד שמיעה קל (25 עד 40 דציבלים), 53 סבלו מאיבוד שמיעה בינוני (41 עד 70 דציבלים) ו-6 סבלו מאיבוד שמיעה חמור (יותר מ-70 דציבלים).
במהלך מעקב שנעשה "באמצע הדרך" של המחקר, לאחר 12 שנים, 58 איש אובחנו עם דמנציה, כולל 37 עם אלצהיימר. החוקרים גילו כי הסיכון לדמנציה היה גבוה יותר בקרב אלו שסבלו מאיבוד שמיעה מעל 25 דציבלים, עם עלייה נוספת בסיכון בקרב אלו שסבלו מאיבוד שמיעה בינוני או חמור בהשוואה לאיבוד שמיעה קל.
החוקרים משערים כי איבוד שמיעה קשור באופן סיבתי לדמנציה, אולי בגלל מיצוי המאגרים הקוגנטיביים, בידוד חברתי, חירשות עצבית סביבתית (הגבלת עצבים תחושתיים), או שילוב של כל אלו יחד.
לאור המספר הגדל של אנשים הסובלים מאיבוד שמיעה, נדרשים מחקרים שיעסקו בחקר המסלולים המכניסטים הקשורים לאיבוד שמיעה ולדמנציה, ולפוטנציאל של אסטרטגיות שיקומיות כדי למתן את הקשר.
לדברי החוקרים, עד שנת 2050, כ-100 מיליון איש בכל העולם, שהם אחד מכל 85, יסבלו מדמנציה. התערבויות שיוכלו לעכב את התפתחות הדמנציה אפילו בשנה אחת יביאו לירידה של יותר מ-10% בשכיחות הדמנציה בשנת 2050. נכון להיום, אין התערבויות רפואיות שיכולות להביא להשפעה כזו.
