איחור של שש שנים ברישום זכויות בנכס אינו עולה בקנה אחד עם ההתנהגות המצופה מצד עורך דין סביר המטפל בעסקה במקרקעין, ומהווה הפרת חובת הזהירות שחב עורך הדין כלפי צד לחוזה כלפיו התחייב לטפל ברישום זכויותיו. כך קבעה בשבוע שעבר שופטת בית משפט השלום בחיפה,
אריקה פריאל.
פריאל קיבלה את תביעתם של יואב וליאת ידין נגד עוה"ד חיים ועמירם עדיני, אשר ייצגו את חברת הבנייה ממנה רכשו בני הזוג דירה בחדרה. הבית המשותף נרשם באיחור של שש שנים לעומת המועד שנקבע בחוזה, ואילו זכויותיהם בדירה לא נרשמו עד היום - 15 שנה לאחר שרכשו אותה.
עוה"ד עדיני לא השיבו כלל לפניותיהם של בני הזוג, או שמסרו להם תשובות שאינן מניחות את הדעת. התנהגות דומה הפגינו גם כלפי בית המשפט, כאשר תחילה הגישו מה שמכנה פריאל "כתב הגנה סתמי למדי", ומאוחר יותר כלל לא הגישו את הסיכומים בתיק כפי שקבעה השופטת.
עורכי הדין טענו בכתב ההגנה, כי לא הייתה להם שליטה על הליכי האיחוד והחלוקה שהיו תנאי לרישום הבית, ולכן נגרם העיכוב. פריאל קבעה, כי הם ידעו מראש על האפשרות שהליכים אלו יתארכו, ובשל כך הקציבו לעצמם חמש שנים לביצוע הרישום, ולכן לא תישמע כעת טענה זו.
חוסר יכולת לקיים התחייבות פריאל מוסיפה: "עורכי הדין הכניסו עצמם למעשה למצב של חוסר יכולת לקיים את התחייבותם, שהרי קבעו מועד להשלמת הרישום, שבדיעבד הסתבר (לגרסתם) שלא ניתן היה לעמוד בו. אם אומנם כך היו פני הדברים, אין לעורכי הדין להלין אלא על עצמם אם בשל כך הפרו את התחייבותם כלפי התובעים".
פריאל חייבה את עדיני לשלם לתובעים 30,500 שקל כפיצוי על נזק לא ממוני והוצאות בסך 10,000 שקל. היא דחתה את התביעה לפיצוי על נזק ממוני, משום שנזק זה לא הוכח.