פיצוי על אובדן השתכרות עתידית יינתן לפי השכר הנוכחי, ולא לפי אפשרות תיאורטית של עלייה בו או הגדלת היקף התעסוקה. כך קבע היום (ב', 28.2.11) בית המשפט העליון.
ביהמ"ש המחוזי חייב את זולפה מחסני מזון ורשת קלאבמרקט (שנמכרה בינתיים לשופרסל) לפצות בכ-3.25 מיליון שקל את ד"ר מרים אופנהיימר, רופאת שיניים שנפגעה בתאונה במרכול שנוהל בידי שתי החברות.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור על עצם החיוב וגם את רוב הערעור על הסכומים שנפסקו לאופנהיימר. ואולם, השופט
אליעזר ריבלין קבע, כי לעניין הפסד השתכרותה של אופנהיימר בעתיד, יש להתייחס להיקף עבודתה בפועל ערב התאונה, ולא לכוונתה להגדיל אותו בעתיד - אשר לא תמומש בשל התאונה.
לפני התאונה עבדה אופנהיימר 33 שעות שבועיות, ולדבריה היא תיכננה להגדיל את היקף עבודתה ל-42 שעות שבועיות. ואולם, בשל התאונה היא נאלצה לצמצם את עבודתה ל-28 שעות שבועיות. ריבלין הסכים עם המחוזי בנוגע לפיצוי על הצמצום בפועל, אך חלק עליו בנוגע להשתכרות האפשרית בשל ההגדלה המתוכננת.
בפיסקה העקרונית שבמרכז ההחלטה, אומר ריבלין: "המדד העיקרי בקביעת כושר השתכרותו של הנפגע אילולא הפגיעה הוא ההיסטוריה התעסוקתית של הנפגע וגובה שכרו טרם הפגיעה, מתוך הנחה שבדרך כלל 'מה שהיה הוא שיהיה', ואלמלא הפגיעה היה הנפגע ממשיך להשתכר כפי שעשה בעבר.
"עם זאת, לעיתים עשוי אחד הצדדים להוכיח כי שכרו של הנפגע היה צפוי להשתנות - למעלה או למטה. במקרה כזה, על בית המשפט להביא את השינוי הצפוי בחשבון בעת קביעת הפסדי ההשתכרות. כך למשל, לעיתים עולה בידי הנפגע להוכיח כי אלמלא הפגיעה היה מתקדם בעבודתו ושכרו היה עולה. מקרה שכיח כזה הוא כאשר הנפגע היה בתחילת דרכו המקצועית, וכישוריו האישיים - כפי שהוכחו - מלמדים כי יש להניח ששכרו היה עולה עם השנים.
"לעיתים יביא בית המשפט בחשבון גם שינויים שתכנן הנפגע לערוך בחייו המקצועיים. אולם כבר נקבע, כי תוכניות שהגה הנפגע בליבו לא יובאו בחשבון, אלא אם כן יוכח כי תוכניות אלה הגיעו לשלבים מעשיים ממש". מאחר שזה לא המקרה בתיק הנדון, קבע ריבלין, אין מקום לחשב את הפיצוי העתידי כאילו אופנהיימר אכן הייתה מרחיבה את היקף עבודתה.
