באיחור של 5 שנים: ועדת הביקורת תכונס ל"דיון דחוף"

"משהו רע קורה ברכבת ישראל בשנים האחרונות. כמות התקלות, השיבושים והתאונות מעידים על התנהלות בעייתית וכשלים ניהוליים וארגוניים, המסכנים חיי אדם", כך אמר (יום ג', 1.3.11) יושב-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה, ח"כ יואל חסון. לדברי חסון, אין מנוס מטיפול ובדיקה מקיפה של כל ההתנהלות ברכבת ישראל, ולכן יכנס בימים הקרובים את הוועדה בראשותו למה שכינה "דיון דחוף". אלא ש"הדיון הדחוף" נעשה באיחור ניכר של כמעט חמש שנים בהן לא ביצעה הוועדה את המוטל עליה. לפני בחירות 2006 ביקשה הוועדה לביקורת המדינה מן המבקר דוח בענייני שיטות הבדיקה והנשיאה באחריות לתאונות הרכבת. המבקר מיכה לינדנשטראוס נענה לבקשה וביולי אותה שנה פרסם דוח ביקורת על חברת רכבת ישראל בע"מ - הטיפול בתאונות ובבטיחות. אלא שבעקבות התחלפות הרכבה של הוועדה, לא התקיים בה דיון בממצאיו של הדוח. המבקר מצא ליקויים, וקרא למחוקק להסדיר את הנושא בחקיקה. אולם עד היום, כאמור, לא פעלה הכנסת לתיקון המעוות. בדוח המבקר נמצא כי בנוהל פנימי של הרכבת (נוהל ועדות חקירה) מפורטים כללים למינוין של ועדות לבירור פנימי, שתפקידן לאסוף ולבדוק מידע ופרטים על תאונות תפעוליות ולהמליץ המלצות למנכ"ל הרכבת לשיפור הבטיחות. הנוהל מגדיר אלה אירועים ייחקרו בידי חוקר יחיד ואלה ייחקרו בידי ועדה, ומסדיר את מינוין של הוועדות ואת דרכי עבודתן. בנוהל נקבע כי חוקר תאונות ראשי ברכבת כפוף מקצועית וניהולית לסמנכ"ל למינהל. משרד מבקר המדינה העיר לרכבת כי חוקר התאונות הראשי צריך להיות בלתי-תלוי בעובדי רכבת אחרים. מנכ"ל הרכבת דאז, עופר לינצ'בסקי, הודיע למשרד מבקר המדינה באפריל 2006 כי בעקבות הביקורת הוא פעל להקטנת התלות של חברי ועדה לבירור פנימי בבעלי תפקידים ברכבת בדרכים האלה: מינוי סמנכ"ל בטיחות, הכפפת חוקר התאונות הראשי לסמנכ"ל הבטיחות ומינוי אדם שהוא בעל מומחיות בבטיחות ובחקירת תאונות כנציג ציבור בוועדה לבירור פנימי. מבקר המדינה העיר בעבר [דוח שנתי 37, עמ' 800] שעל הרכבת לשקול צירוף של נציג ציבור בלתי-תלוי בעל כישורים מתאימים כחבר קבוע בוועדות לבירור פנימי. מתגובת רכבת ישראל עולה כי בוועדת הבירור הפנימית שהקימה הרכבת לחקירת השריפה האחרונה אין נציג ציבור ואין נציג של משרד התחבורה. הביקורת של משרד המבקר העלתה כי נוהל ועדות חקירה של הרכבת קובע כי יו"ר ועדת חקירה רשאי לגבות בעצמו או באמצעות חבר אחר בוועדה מיד לאחר התאונה עדות מכל עובד שברשותו עשוי להיות מידע שנוגע לתאונה. יתרה מכך, הנוהל קובע כי עדויות אלה חסויות, אף שאין לכך בסיס בחוק, וכי לא יועברו למשטרה גם כשתדרוש זאת. אין הנוהל קובע את מהות ההליך של הבירור הפנימי, את מעמדו כלפי ההליך הפלילי ואת סדרי התיאום בין מי שמקיימים את הליך הבירור הפנימי ובין מי שחוקרים את החקירה החיצונית. עוד העלתה הביקורת, כי במכתבי הזימון אשר נשלחים למוזמנים למתן עדות אין מוסברים להם מהות ההליך והקשר בינו ובין החקירה הפלילית שעשויה לקיים המשטרה, ולא נמסר המידע באשר לשמירת זכויותיהם הדיוניות. לדעת מבקר המדינה, על משרד התחבורה היה ליזום הסדרה בחקיקה של הבירור הפנימי של תאונות רכבת ושל היחס בינו לבין החקירה בידי גופים חיצוניים - המשטרה או ועדת בירור שימנה השר. ההסדר החוקי נדרש כדי להבטיח את זכויות הנחקרים וכדי להסדיר את קיומם של הבירור הפנימי והליכי החקירה החיצונית זה לצד זה, כפי שהדברים מוסדרים למשל בחוק השיפוט הצבאי. כאמור, המלצת המבקר לא יושמה. דוח נוסף בנושא הבטיחות ברכבת הוגש בשנת 2006 למשרד התחבורה ולרכבת ישראל. בהכנתו עמלה חברת תאצ'סטון רנרד, מומחית לנושא בטיחות רכבות באנגליה. בדוח נאמר כי על משרד התחבורה למנות מסדר שיקבע את אמות-המידה ותקנות הבטיחות ברכבת ובנוסף יפקח על יישומן. גם כאן נותר הדוח אות מתה, ושלא כמו במינהל התעופה, למשל, אין גוף קבוע לטיפול ברכבת. הדבר היחיד שהשתנה מאז הוא קביעת תקן לבטיחות אש שניסח בינואר 2006 מכון התקנים עבור משרד התחבורה, אך ברכבת ישראל בחרו שלא לפעול באופן בלעדי לפי תקן זה. הסיבה לדחיפות בה נקט חסון היא דיווח באתר חדשות פופולרי, שנימנע כאן מלעמוד על טיבו ומידת מהימנותו, באשר למחדל בטיחותי של רכבת ישראל.