נאשמים ברצח או בניסיון לרצח, הנשלחים לאשפוז פסיכיאטרי לאחר שנקבע שאינם אחראים למעשיהם, יוחזקו בו לתקופה החופפת את העונש המירבי בגין העבירות שביצעו. כך קובעת הצעת חוק שהכין משרד המשפטים.
ההצעה היא תוצר של עשר שנות דיונים, שהחלו לאחר שהתברר שלעיתים נאשמים כאלו משוחררים מן האשפוז בתום תקופה קצרה מזו שהיו מרצים במאסר, אילו היה עומדים לדין. בכירי הפרקליטות, בראשות
עדנה ארבל (כיום - שופטת ביהמ"ש העליון), טענו שיש להגן על הציבור בכלל ועל הקורבנות בפרט מפני מסוכנותם של נאשמים אלו.
עבודת המטה התרחבה והקיפה שורה ארוכה של סוגיות נוספות, שהתגבשו לתיקון מקיף בחוק טיפול בחולי נפש. בשולי ההצעה מודגש, עם זאת, כי יש לה משמעותיות תקציביות הן לגבי משרד הבריאות והן לגבי משרד המשפטים, וניתן יהיה לקדם אותה רק אם יימצא התקציב המתאים. עיקרי ההצעה:
- ביהמ"ש יקבע במפורש בגין איזו עבירה לכאורה מאושפז הנאשם.
- תקופת האשפוז המירבית לא תעלה על עונש המאסר המירבי באותה עבירה (או בחמורה שביניהן). במקרה של מאסר עולם, היא תהיה 30 שנה.
- אם לאחר שחרורו של הנאשם הוא יהיה זקוק עדיין לאשפוז, ניתן יהיה לפנות להליך האזרחי של אשפוז בכפייה.
- אם הורה בית המשפט על טיפול מרפאתי ולא על אשפוז, ניתן יהיה להעמיד לדין את הנאשם לאחר סיום הטיפול. זאת, בדומה לאפשרות להעמידו לדין לאחר אשפוזו.
- ייתכנו גם מקרים בהם יורה בית המשפט, לבקשת המדינה ולאחר קבלת חוות דעת פסיכיאטרית, להעמיד לדין נאשם בעיצומו של טיפול מרפאתי אם מצבו יאפשר זאת.
- שחרורו של נאשם מאשפוז ייעשה בידי ועדת פסיכיאטרית בהרכב מיוחד, שבראשו שופט מחוזי (מכהן או בדימוס) וששני חבריה האחרים יהיו פסיכיאטרים בעלי ניסיון של עשר שנים לפחות. ועדה זו תדון רק בענייניהם של נאשמים ברצח ובניסיון לרצח, ותהיה רשאית להורות על טיפול מרפאתי בכפייה לאחר השחרור מהאשפוז.
- הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת תעניק לנאשמים כאלו חופשות רק אם תשתכנע שחל שינוי יסודי, בסיסי ועקבי במצבם.
