הערכות: קצב יישלח למאסר

שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, ג'ורג' קרא, מרים סוקולוב ויהודית שבח, יגזרו (ג', 22.3.11) את עונשו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, שהורשע בשורה של עבירות מין ובראשן שני מעשי אונס. ההערכה היא, כי על קצב ייגזר מאסר בפועל. הקראת גזר הדין תיעשה בדלתיים פתוחות, בניגוד למשפט עצמו ולטיעונים לעונש. קצב הורשע בשני מעשי אונס ובמעשה מגונה בכוח נגד א' מלשכת שר התיירות, בהטרדה מינית של ה' מלשכת נשיא המדינה, במעשה מגונה ובהטרדה מינית של ל' מלשכת נשיא המדינה ובהטרדת עד כלפי ל'. העונש המירבי המצטבר שקובע החוק על העבירות בהן הורשע קצב עומד על 49 שנות מאסר, אם כי ברור שעונשו לא יתקרב לתקופה זו. על-פי נתוני נבו, העונש הממוצע בתיקים דומים הוא שש שנות מאסר בפועל. העונש על אונס הוא עד 16 שנות מאסר לכל מעשה. בשנת 2009 נכנס לתוקפו תיקון לחוק, לפיו עונש המינימום על אונס הוא ארבע שנות מאסר בפועל. ואולם, קביעה זו אינה חלה על קצב, שכן החמרה בענישה אינה רטרואקטיבית, ובכתב האישום מודגש שקצב מואשם בעבירות האונס כפי שנוסחו בעת ביצוען - שנת 1998. במקרים של עבירות מרובות, נהוג כמעט תמיד לקבוע שהעונשים ירוצו בצורה חופפת, כלומר: לא בזה אחר זה אלא בבת-אחת. כך יהיה גם במקרהו של קצב, אם אכן יוטל עליו מאסר בפועל. אם אכן יידון קצב למאסר בפועל, יצטרך בית המשפט גם להחליט האם ייעצר מיד, האם תינתן לו אפשרות להתארגן במשך מספר שבועות או שריצוי העונש יידחה עד להכרעה בערעורו, אם יחליט להגיש אותו. האפשרות השנייה היא הסבירה ביותר. המדינה ביקשה לגזור על קצב מאסר בפועל ממושך, אך לא ציינה את התקופה המבוקשת. כמו-כן ביקשה להטיל עליו מאסר על תנאי, קנס, פיצוי משמעותי למתלוננות ולקבוע שבמעשיו היה קלון. ההגנה ביקשה להסתפק במאסר על תנאי ולא התייחסה ליתר מרכיבי העונש. התובעת, עו"ד רונית עמיאל, אמרה בחודש שעבר, בטיעונים לעונש, שדווקא רום מעמדו של קצב ועובדת נפילתו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, צריכים להוות שיקול להחמרה בעונשו, בשל החרפה שהמיט על מוסד הנשיאות. המדינה ביקשה גם להתחשב בנזק שנגרם לקורבנותיו של קצב, ובעיקר לא' ממשרד התיירות. לדעתה, ניתן להתחשב רק באופן מדוד בהוקעתו של קצב לפני משפטו ובמסע התקשורתי העכור נגדו. הסניגורים, עוה"ד אביגדור פלדמן וציון אמיר, הדגישו את עינוי הדין שנגרם לקצב ובמיוחד את הפרסומים התקשורתיים וההדלפות נגדו. לדבריהם, קצב הגיע למשפט כשהוא חבול, מבוזה, מפורק ומוכה. למרות שטענתו של קצב להגנה מן הצדק נדחתה בפסק הדין, שבו הסניגורים וטענו, כי אך כפסע היה בינה לבין קבלתה ולמחיקת כתב האישום. לטענתם, אין לזקוף לחובתו של קצב את העובדה שמימש את זכותו לנהל את משפטו. כמו-כן אמרו, כי התסקיר בדבר הנזק שנגרם לא' סותר את דבריה שלה.