מה דינו של מאסר על תנאי, כאשר ברור מתוך גזר הדין שהתקופה שנקבעה אינה נכונה? בשאלה זו דן בית משפט השלום בתל אביב וקבע, כי ניתן לקבל את גזר הדין מתוקף עיקרון "הבטלות היחסית".
איידר קסימובה הורשע במסגרת עסקת טיעון בפריצה לדירה, כאשר סוכם שעונשו המירבי יהיה 30 חודשי מאסר בפועל, כולל 12 חודשים על תנאי שנגזרו עליו בתיק קודם. ואולם, בין התביעה להגנה התגעלה מחלוקת בנוגע לתוקפו של אותו מאסר על תנאי.
בגזר דינו של בית משפט השלום בכפר סבא נקבע, כי קסימובה ירצה 44 חודשי מאסר, מתוכם 32 בפועל ו-18 על תנאי. ברור שנפלה טעות בגזר הדין, שכן תקופת המאסר על תנאי היא 12 חודשים - כך שהטעות היא בחישוב או בכתיבה.
ההגנה טענה, כי מדובר בפגם מהותי, אשר אינו מאפשר להפעיל את המאסר המותנה, ולכן יש לקבוע שהוא בטל. התביעה טענה, כי אם פועלים בהתאם לעיקרון הבטלות היחסית - דהיינו: מבטלים רק את החלק שאינו אפשרי - הרי שנותר עונש על תנאי בן 12 חודשים.
השופט בני שגיא קיבל את עמדת המדינה. לדבריו, העונשים שהוטלו על קסימובה בגזר הדין הקודם קלים מן המירביים, ולפיכך אין מקום לומר שהם בטלים מעיקרם. מדובר בפגם חישובי-טכני, וקסימובה גם לא ערער על אותו גזר דין, למרות שלכאורה העמיד את המאסר המותנה על תקופה ארוכה מזו שאמורה הייתה להיקבע.
לאור זאת, גזר שגיא על קסימובה 18 חודשי מאסר בפועל והפעיל את עונש המאסר המותנה, אך קבע שחציו ירוצה בצורה חופפת וחציו בצורה מצטברת, כך שבסך-הכל ירצה קסימובה שנתיים מאסר בפועל.
