משרד המשפטים: חנינה - רק במקרים יוצאי דופן

עוד לפני מתן גזר דינו של משה קצב, נשמעו קולות שקראו לנשיא שמעון פרס לחון אותו. ואולם, מדובר בהליך שאינו פשוט והנתון לביקורת שיפוטית, מעבר לביקורת הציבורית שבוודאי תתעורר אם יזכה קצב לחנינה. יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, ח"כ דוד אזולאי (ש"ס), אמר ערב מתן גזר הדין (ב', 21.3.11): "אני חושב שבאמת צריך לנהוג במידת הרחמים עם הנשיא השמיני כדי לא לפגוע במוסד הנשיאות. האיש נענש דיו בכך שכל הפרשה התפרסמה ברבים. אני לא הייתי רוצה לראות נשיא מדינה יושב בכלא, לכן גם בית המשפט צריך לגזור עליו את עונשו ברחמים". לדבריו, צריך למצוא מוצא ו"דרך חכמה גם להעניש אותו וגם לשמור על כבוד הנשיאות. הדרך לכך היא באמצעות חנינה. המקרה הזה הוא מקרה קלאסי שבו צריך להעניק חנינה". הקריאה הראשונה לחון את קצב באה דווקא מצד שמאל של המפה הפוליטית - מפיו של יוסי ביילין, שהיה שר המשפטים ויו"ר מרצ, וגם אחד האישים המקורבים ביותר לפרס. מיד לאחר הרשעתו של קצב, אמר ביילין: "אני מעריך שקצב יישלח לכלא ואני חושב שהוא צריך להישלח לכלא, אבל מיד אחרי זה צריך להקל בעונשו ולחון אותו". לדעתו, על קצב להיקלט בכלא אך לא לרצות את עונש המאסר. ביילין הסביר: "אני לא חושב שמגיע לנו כישראלים לראות את הנשיא שלנו בכלא ומבחינתו לדעתי העונש האמיתי שלו זה להיות ברחוב מול אשתו, ילדיו ושכניו וזה העונש האמיתי, הרבה יותר מאשר להיות בכלא". מתן חנינה מחייב הגשת בקשה מטעם האדם המורשע. הבקשה מועברת למחלקת החנינות במשרד המשפטים, המעבירה את המלצתה לשר המשפטים (לאחר קבלת מידע מודיעיני מן המשטרה וחוות דעת של שירות בתי הסוהר) וממנו - לנשיא המדינה. לפני שלושה חודשים פסק בג"ץ, דווקא בדיון על חנינות שהעניק קצב עצמו, כי סמכותו של הנשיא בתחום החנינות אינה מוחלטת. הרכב מורחב פסק, כי בלא חתימת קיום של שר המשפטים - אין תוקף לחנינה, וכי לא ניתן לכפות על שר המשפטים לתת את חתימתו. יתרה מזאת: מתן החנינה כפוף לביקורת שיפוטית, כך שבג"ץ יכול להתערב ולבטל את החלטת הנשיא. ביניש אמרה באותו פסק דין: "אין לזנוח את העיקרון לפיו אין סמכות שלטונית שאינה כפופה לבקרה, לרבות כאשר מדובר בסמכויות הנתונות לנשיא המדינה... בקרה זו, ראוי שתופעל במתינות ובהתחשב בטיבה של סמכות החנינה ובמעמדו הרם של נשיא המדינה, שהוא בעל הסמכות". מחלקת החנינות עצמה מדגישה: "נשיא המדינה מוסמך להקל בעונשי מאסר, או להמירם בעונשים אחרים. מוסד החנינה אינו מהווה תחליף לערכאת ערעור, ואינו מהווה ערכאת ערעור נוספת, ולפיכך הקלה בעונש מאסר בפועל ניתנת רק במקרים חריגים ויוצאי דופן במיוחד, ורק כאשר יש שינוי משמעותי בנסיבות לאחר שבית המשפט אמר את דברו".