נוחי דנקנר, העומד בראש קבוצת אי.די.בי, עומד לרכוש את השליטה ב
מעריב. כך עולה מהודעות לבורסה (ה', 23.3.11) של העיתון ושל חברת דיסקונט השקעות, באמצעותה תתבצע העסקה.
השלמת העסקה, הודגש בהודעות, תלויה בין היתר בביצוע בדיקת נאותות בידי דסק"ש.
דנקנר ישלם 140 מיליון שקל, מתוכם יזרים לעיתון 120 מיליון שקל. 20 מיליון שקל יוזרמו מיידית, כמימון ביניים. בתמורה יקבל דנקנר למעלה מ-50% ממניות מעריב, ששווי השוק שלו עומד על 125 מיליון שקל בלבד. לפיכך ברור, כי בעלי השליטה הנוכחיים - קבוצת נמרודי ו
זכי רכיב - יקבלו רק כמה עשרות מיליוני שקלים. עו"ד
רם כספי הוא שניהל את המו"מ בין הצדדים.
רכיב גילה שהמצב קשה מכפי שחשב מתווה העסקה טרם הושלם, ולפיכך טרם נקבע ממי ירכוש דנקנר את המניות. כיום מחזיקה הכשרת היישוב שבבעלות משפחת נמרודי 42.8% ממניות העיתון, ורכיב - 29.9%, עם אופציה להגיע ל-50% על חשבון הכשרת היישוב. עוד 18.9% מהמניות נמצאות בידי
בנק הפועלים, שעיקל אותן מידי ולדימיר גוסינסקי.
על-פי ההודעה לבורסה, דנקנר ירכוש חלק מאחזקותיו של רכיב. מכך עולה, כי הדילול העיקרי יהיה של משפחת נמרודי, שכבר איבדה למעשה את השליטה לטובת רכיב המשמש כיום כיו"ר העיתון.
רכיב נכנס למעריב לפני חודשים אחדים, אך גילה שמצבו של העיתון חמור בהרבה מכפי ששיער. בין היתר, כפי שפורסם ב-News1, העיתון מתקשה לרכוש נייר ולפיכך מהדורותיו - כולל בסופי השבוע - קטנות מהרגיל, הן במספר העמודים והן במספר העותקים. בנק הפועלים דרש החודש ממעריב לפרוע מיידית 106 מיליון שקל, העיתון הודיע שהכסף אינו ברשותו ומאז מנהלים הצדדים מגעים.
במסגרת ניסיונותיו לגייס מקורות מימון, החל החודש רכיב לנהל מו"מ למכירת בית הדפוס של מעריב ל
שלדון אדלסון, מו"ל העיתון ישראל היום - נגדו ניהל מעריב מערכה קשה בעידן נמרודי.
שווי בית הדפוס הוערך ב-160-140 מיליון שקל, אך טרם נמסר על התקדמות המו"מ.
לפני שבועיים דיווח מעריב, כי במסגרת הכנת הדוח לשנת 2010, התברר שחלה הרעה מהותית בתזרים המזומנים ובהוצאות של החברה, הן ברבעון הרביעי והן בשנה כולה. עוד עלה, כי בהעדר מקורות מימון נוספים או הזרמת הון לחברה, היא תתקשה לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות. לאור זאת, נמסר, בכוונת מעריב לבצע "צעדי התייעלות משמעותיים שיכללו קיצוץ בהוצאות שכר", דהיינו: פיטורים של עשרות ואולי מאות עובדים.
לטייקונים האחרים יש אחזקות בטלוויזיה את שנת 2009 סיים מעריב בהפסד של 72 מיליון שקל, ואת תשעת החודשים הראשונים של 2010 - בהפסד של 66 מיליון שקל. הכנסות העיתון ירדו בתקופה זו ב-12% והסתכמו ב-251 מיליון שקל, והוא רשם הון עצמי שלילי של 4 מיליון שקל.
מבחינת דנקנר, מדובר בכניסה ראשונה לתחום המדיה. בעוד ל
יצחק תשובה,
יוסי מימן והאחים עופר השקעות משמעותיות בטלוויזיה, קבוצת אי.די.בי נמנעה עד כה מכניסה לתחום. הקבוצה היא בעלת השליטה בסלקום, העומדת להיכנס לתחרות ישירה מול בזק ו-HOT - להן יש אחזקות מהותיות במדיה. נראה שלאור מצבו של מעריב, ולאור העדר הזדמנויות רכישה אחרות, בחר דנקנר להשקיע בעיתון במחיר נוח יחסית, למרות מצבו הקשה.
נמרודי אמר, כי החלטתו של דנקנר תשנה בצורה משמעותית את פני שוק התקשורת בישראל, תציל את
חופש הביטוי, תציל 2,000 מקומות עבודה ותביא לפיתוחו של העיתון. מדברים אלו עולה, כי בלא השקעה חיצונית דחופה, עומד מעריב בפני התמוטטות.
מעריב הלך ואיבד מכוחו בשנות שליטתה של משפחת נמרודי, שהחלו בראשית שנות ה-90. בין היתר נפגע העיתון מפרשת האזנות הסתר של נמרודי ל
ידיעות אחרונות ומן ההשקעה הגדולה של קבוצת מוזס באתר ynet. כיום מעריב הוא העיתון השלישי בתפוצתו בישראל, אחרי ישראל היום וידיעות אחרונות, עם חשיפה נמוכה של פחות מ-15%.
