בית המשפט העליון הוציא (יום א', 27.3.11) הנחיה, המורה למוסד לביטוח לאומי ולחברות הביטוח איך לחלק את תשלומי הגמלאות בין שני הגופים, כאשר המבוטח שנפגע מבוטח בשניהם. העליון קבע, כי יש להפעיל לצורך שיטה הקרויה "שקלול מתמטי". ביהמ"ש פסל את כל שלוש השיטות האחרות שהיו נהוגות עד היום.
פנינה שטרית נפגעה לפני 15 שנה בתאונת דרכים, והוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לה גמלה לפי נכויות מסוימות. אולם מכיוון ששטרית כבר החלה לקבל קודם לכן גמלאות מחברות הביטוח כלל ואבנר (ללא קשר לתאונה), דרש מהן הביטוח הלאומי לשפות אותו בחלק מהתשלומים. כמה - זו הייתה השאלה שהעסיקה בשנים האחרונות את בתי המשפט.
בית משפט השלום קבע, שכלל ואבנר ישלמו לביטוח לאומי 73% מכלל הגמלאות שמקבלת שטרית. ביטוח לאומי טען, שמגיע לו 93%. הוא ערער במחוזי - ונדחה. עתה ערער בעליון - ושוב נדחה.
המשנה לנשיאה,
אליעזר ריבלין, סקר את שלוש השיטות הנהוגות כיום לגבי חלוקת הגמלאות במקרים כאלו. התברר, שאין שיטה אחידה ומנחה, ולכל שיטה יש קבוצת פסקי דין שנקבעו לפיה.
לאחר דיון משפטי-אקדמאי קבע ריבלין, שיש פגמים בכל השיטות. הוא העיר, למשל, למוסד לביטוח לאומי, כי השיטה שהוא מציע "יוצרת עיוות חמור". ריבלין קבע, שיש להעדיף שיטה רביעית, הקרויה "שיטת השקלול המתמטי". על-פי שיטה זו, במקרה של שטרית היה על כלל ואבנר להעביר לביטוח לאומי רק 60% מכספי הגמלאות. אולם כיוון שכלל ואבנר לא הגישו ערעור, נשאר השיעור שיעבירו כפי שנקבע בשלום ובמחוזי - 73%. השופטים
אשר גרוניס ו
סלים ג'ובראן הסכימו.
במקרה הנדון, נשארה כאמור חלוקת הגמלאות ללא שינוי, וערעור הביטוח הלאומי נדחה. חשיבות פסק הדין היא, כפי שציין בית המשפט העליון, בכך שהוא מהווה פסק דין מנחה לחלוקת הגמלאות בין שני גופים -עצמו, נושא המעסיק לעיתים קרובות את בתי המשפט.
