משרד המשפטים הגיש לכנסת (30.3.11) הצעה לרפורמה בפעילותם של בתי הדין לעבודה. ההצעה באה בעקבות המלצות ועדת אליאסוף שמונתה בשנת 2001 והמלצות ועדת זמיר שהוגשו בשנת 2005.
במרכז הרפורמה עומד שינוי באופן מינוי נציגי הציבור, היושבים בדין לצד השופטים המקצועיים. על-פי ההצעה, ימונה כנציג ציבור מי שיש לו ניסיון של לפחות חמש שנים בתפקיד או בפעילות בתחום משפט העבודה, יחסי עבודה, רווחה או ביטחון סוציאלי, לרבות הוראה או מחקר אקדמי. זאת לעומת המצב הנוכחי, המדבר בעיקר על ניסיון בתחום העבודה ונותן עדיפות לעורכי דין.
עוד מוצע לתת ביטוי הולם בעת מינוי נציגי הציבור לייצוגן של אוכלוסיות שונות, לרבות נשים, ערבים, דרוזים, צ'רקסים ואנשים עם מוגבלות. ההצעה גם מונעת מינוי כנציג ציבור של מי שהורשעו בעבירות פליליות או משמעתיות שבשל חומרתן או נסיבותיהן יש לפסול אותן, וכי של מי שתלויים ועומדים נגדם הליכים פליליים או משמעתיים כאלו. כמו-כן מוצע לקבוע חובת פרסום של שמות המועמדים לנציגי ציבור, ולהסמיך את שרי המשפטים והתמ"ת לקבוע את סדרי המיון וההכשרה שלהם.
סעיף נוסף מגביל את כהונתם של נציגי הציבור לשלוש קדנציות בנות שלוש שנים כל אחת; בהמלצת נשיא בית הדין הארצי ניתן יהיה להוסיף קדנציה אחת. נציגי הציבור לא יכהנו מעבר לגיל 75, אך ימשיכו לשבת בתיקים אותם החלו לשמוע לפני פרישתם. הצעת החוק גם מגדירה את המקרים בהם ניתן יהיה להעביר מתפקידו נציג ציבור ואת הנוהל לעשות זאת.
מרכיב חשוב נוסף ברפורמה הוא הרחבת הנושאים בהם יוכל לדון השופט לבדו, ללא נציגי ציבור. בין היתר מוצע לקבוע, כי סמכות זו תחול על קביעת נכות לפי חוק הביטוח הלאומי, ערעורים על החלטות שונות של הביטוח הלאומי וערעורים בנוגע לנפגעי גזזת והקרינה בצ'רנוביל. כמו-כן יוכלו השופטים לבדם להוציא צווי עיקול ועיכוב יציאה מהארץ, לתת פסק דין במעמד צד אחד במקרים מסוימים ולתת פסק דין בהסכמת הצדדים.
הרפורמה מציעה גם לאפשר לנשיא בית הדין הארצי להרחיב את מספר השופטים ונציגי הציבור הדנים בתיק מסוים, כך שמספרם יהיה שבעה או תשעה, ולא חמישה תמיד כפי שהמצב כיום. בדברי ההסבר נאמר, כי הרכב מורחב יוכל לדון במקרים בהם נתנו הרכבים רגילים פסקי דין סותרים בסוגיות עקרוניות.
שינוי נוסף: תוארו של סגן נשיא בית הדין הארצי לעבודה ישונה ויהיה מעתה "המשנה לנשיא בית הדין הארצי לעבודה", כמקובל בבית המשפט העליון.