"אין דבר משכנע יותר מדימויי הקורבנות. בכל פעם שאתה תוקף את האויב שלך, אתה בונה נרטיב של סבל", אמר פרופ' ניקולס קל, מהמרכז לדיפלומטיה ציבורית בדרום קליפורניה, והוסיף: "אם לוקחים לדוגמה את המלחמה בעזה ב-2006, אנחנו יודעים שמבחינת נקודת המבט בישראל - ישראל ניצחה. אך יש גם נקודת מבט חיצונית שלפיה ישראל הפסידה". את הדברים אמר פרופ' קל במסגרת כינוס בר-אילן שנערך היום (ג', 5.4.11) בנושא המאבק על תדמית ישראל בעולם - אסטרטגיה תקשורתית ודיפלומטיה ציבורית.
לדברי פרופ' קל, ישנן מספר נקודות שיכולות לסייע בהסברה: חשוב להקשיב לאנשים שאתה רוצה לתקשר איתם; הזמן הוא פרמטר חשוב בהצלחה של דיפלומטיה ציבורית וטווח ארוך הוא היעד; מערכות יחסים עם עיתונאים כפרטים הן דבר הכרחי בדיפלומטיה ציבורית; סיפורים - לסיפורים יש חשיבות רבה. סיפור טוב הוא סיפור שעובר ברשת; מידע הוא דבר חשוב. אם אינכם מדברים ומסבירים לזולת את שקרה, מישהו אחר ימלא את החלל הזה; פלורליזם - מדינה שבה יש מגוון קולות היא מדינה אטרקטיבית; הדדיות - דיפלומטיה ציבורית היא תהליך דו-סטרי; פיתוח מותגים - כיום ישראל מספקת לעולם את השירות של האיש הרע.
60% מאוכלוסיית העולם לא מתעניינת בישראל יגאל כספי, סמנכ"ל תקשורת והסברה במשרד החוץ, ציין כי לדעתו מצב ההסברה של ישראל איננו כה גרוע. כספי התייחס לחשיבה שלפיה העולם כולו מתעניין מדי יום מה אמר ראש ממשלת ישראל ומה אמר, מנגד, יו"ר האופוזיציה. לפי סקר שערך משרד החוץ, עלה כי 20% מהאוכלוסיה בעולם נחשבים לשונאי ישראל, 20% נחשבים לאוהבי ישראל ו-60% מהאוכלוסיה לא מתעניינים לגמרי במה שקורה לישראל.
"התפקיד של ההסברה הישראלית הוא להשפיע על ה-60%. אני חושב שהמאמץ הזה הוא הנכון ולא המאמץ להשפיע על ה-20% שנחשבים לשונאי ישראל". עוד הוסיף כספי, כי גם אירועים תרבותיים ולאו-דווקא פוליטיים, מצריכים טיפול תקשורתי רחב יריעה וחשוב מאוד שישראל תופיע בהקשרים חיוביים בעיתונות וכמה שיותר.
לא להעמיד דוברי צבא במדים בחזית ההסברה "כאשר ישראל בוחרת כחלק מהדיפלומטיה שלה להעמיד בחזית דובר צבאי במדים, עוד לפני שהוא פותח את הפה, באירופה, לכל הפחות, לא מעוניינים לשמוע מה בפיו רק כי הוא במדים. אירופה חיה בעולם מושגים שאחרי המלחמה" - מבהירה אל"מ (במיל.) מירי אייזן, לשעבר יועצת ראש הממשלה לתקשורת זרה. אייזן ציינה כי הטון שנשמע כלפי ישראל הוא אותו טון מלפני חמישים שנה. טון מאוד לא אוהד.
לדברי ירדן ותיקאי, מנהל מטה ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה, מלחמת לבנון השנייה הייתה טראומה לגורמי ההסברה, ואחד הדברים הבולטים היה הפער בין התיאורים של מחלקת ההסברה לבין התיאורים של קציני הצבא. "רק אחרי המלחמה החליטו לעבור תהליך שבו המדינה קבעה שיוקם פורום הסברה לאומי", ציין ותיקאי, והוסיף כי צריך לפתח הסברה חיצונית והסברה פנימית, וכי חייב להתקיים תיאום טוב בין כל הגורמים. "כיום, בכל החלטה, אין מצב שההסברה לא בפנים", הדגיש.
