שופט בית המשפט המחוזי בנצרת,
דני צרפתי, קבע (16.3.11) שיש לחייב חברות שבבעלות בני משפחתו של נישום בכיסוי חובו של הנישום לרשות המיסים. זאת, לאחר שהשתכנע שהנישום עשה שימוש בחברות בע"מ שפתח לאורך השנים, כדי לחמוק מתשלום חוב המס בסך 1.9 מיליון שקל.
מדובר באריה ליבוביץ, בעלים של שלושה מרכולים בבית שאן. בשנת 2007 ניתן צו לכינוס נכסיו של ליבוביץ, בשל החוב לרשות המיסים, ועו"ד ליאור מזור מונה לנאמן לנכסיו. מזור ביקש לקבוע, כי שתי חברות שבבעלות בנו וחתנו של ליבוביץ, שייכות למעשה לליבוביץ עצמו ולפיכך ניתן לגבות מהן את חובו לרשות המיסים.
מזור טען בבקשתו, כי ליבוביץ "נוהג בחוסר תום לב מוחלט ומפעיל את רשת המרכולים באמצעות חברות בע"מ, אותן הוא פותח זו אחר זו, תוך שהוא חומק מנושיו פעם אחר פעם. את חלקן של החברות הוא רשם על שם בני משפחתו ללא כל זיקה אליו, זאת למרות שלאורך כל הדרך ממשיך החייב ומשמש כבעלים בפועל של רשת המרכולים ומנהל אותה ביד רמה".
ליבוביץ טען שיש לו השגות על תביעת החוב של רשות המיסים, ולפיכך אין לנקוט נגדו בצעדים לפני שיתבררו השגותיו. הוא גם האשים את רשות המיסים בעשיית יד אחת עם מזור נגדו, העלה טענות גם כלפי הוכחות החוב האחרות שהוגשו בעניינו וטען שעסקיו כשלו מסיבות אובייקטיביות ולא בשל תרמית.
צרפתי קבע: "החייב, לאורך שנים ארוכות, פעל שלא כדין לשימור הנכס העיקרי שבידיו, רשת המרכולים, על הציוד והמוניטין שלה, תוך שהוא מותיר רבים מנושיו ובעיקר אלו הממסדיים, מול שוקת שבורה. (מנגד החייב דאג לשלם לנושי הרשת אותם הוא היה 'צריך' על-מנת להפעיל ולקיים את רשת המרכולים).
"...החברות שנפתחו לאורך השנים אפשרו לחייב 'לברור' את חובותיו ולשלם למעשה רק לאותם ספקים עימם הוא עובד יום יום, זאת על-מנת לשמר 'שקט תעשייתי' ולהצליח לשמר ולהבריח את הנכס היחיד שנותר בידו, רשת המרכולים. מאידך, את שאר הנושים, אותם החייב לא היה 'צריך' על-מנת לשמר את קיומה של הרשת, כמו בין השאר רשות המיסים, ביטוח לאומי ועיריית בית שאן הותיר החייב בפני שוקת שבורה מול האישיות המשפטית 'הקודמת', חדלת הפירעון.
"הן החייב והן המשיבים [בני משפחתו של ליבוביץ וחברה שבבעלותם], לא התמודדו פרטנית עם אותות המרמה שהוצגו על-ידי הנאמן. מאידך, הגרסה שהוצגה על ידם, התאפיינה בחוסר אמינות, מלאכותיות והיתממות, אשר נראה כי עיקר תכליתה למשוך זמן ולעכב הכרעות".
