שוטר נהג בחוסר אחריות, סיכן את חייו וכך את חיי הנהג אותו ביקש לעצור במחסום שגרתי בירושלים. כך קובעת שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, דורית פינשטיין.
פינשטיין דנה בתביעתו של בסאם שמסנה, שמכוניתו נפגעה בנובמבר 2008 בתאונה לאחר שנאלץ לבלום בפתאומיות בשל התפרצותו של השוטר לכביש. שמסנה תבע את נהג הרכב שפגע בו, והלה הגיש הודעת צד ג' כנגד המשטרה. הנהג וכלל ביטוח טענו שהמחסום הוקם ברשלנות ולכן נושאת המשטרה באחריות לתאונה, ואילו המשטרה טענה שנהג הרכב הפוגע הוא האשם.
פינשטיין צפתה בצילומי הווידאו של המשטרה, ותיארה את מסקנתה: "ניתן לראות במצלמה את הסיטרואן יוצאת מהמנהרה תוך נסיעה בנתיב השמאלי. השוטר קופץ אל הנתיב הימני ורץ לניידת, הנתבע 1 מנסה לבלום, ניתן לראות את אורות הברקס של הסיטרואן נדלקים, אך פוגע בפונטיאק.
"תמונות אלו הינן תמונות מזעזעות. השוטר שעצר את הפונטיאק סיכן את חייו ואך בנס התובע לא פגע בו. אם לא די בכך הרי שהשוטר גם סיכן את חיי נהג הפונטיאק, בכך שעצר אותו בתוך נתיב נסיעה ולא במקום שמאפשר ירידה לשולי הדרך, ואת חיי יתר הנוהגים בכביש. אך בנס הסתיימה תאונה זו ללא נפגעים בנפש".
עוד מציינת פינשטיין, כי המשטרה לא הביאה עדים לתמוך בטענתה לפיה המחסום הוקם כיאות, ולכן זוהי טענה שלא הוכחה. לעומת זאת עולה מהמידע המצוי באתר האינטרנט של המשטרה, כי המחסום הוקם בניגוד לנהלים: נקבע שם במפורש, כי אין לעצור רכב במקום בו "שדה הראיה מוגבל ונוכחות הרכב במקום עלולה לסכן את התנועה העוברת", וכי "השוטר יעמוד במקום בו ייראה על-ידי כל המשתמשים בדרך... מיקום השוטר בעת עצירת הרכב יהיה בתוך השול כאשר פניו לכיוון התנועה".
פינשטיין קובעת: "אף כי ל'חומר התורתי' אין מעמד נורמטיבי מחייב, הרי שניתן ללמוד ממנו על האופן שבו מצפה משטרת ישראל ששוטריה ינהגו בעת עצירת רכבים. אין ספק כי תנאים אלו לא התקיימו במקרה שבפני. השוטר עצר את הרכב בשעת לילה, במקום שבו הראות אינה טובה, ולא עמד בשולי הכביש אלא במרכזו".
בסיכומו של דבר קבעה פינשטיין, כי המשטרה נושאת ב-80% מהאחריות לנזק בהיקף 10,500 שקל, והנהג הפוגע - ב-20%. היא חייבה את המשטרה בתשלום הוצאות בסך 3,000 שקל, בציינה:
"התנהלות המשטרה במסגרת הליכים אלו, והעיכובים הרבים מטעמה גרמו להתמשכות מיותרת של ההליכים. יוזכר בין היתר כי המשטרה לא הגישה כתב הגנה במועד ולא התייצבה לדיון וזאת חרף המצאה כדין לפרקליטות. שנית, העובדה שהמשטרה בחרה להתפשר עם הנתבעים, מבלי שטרחה לנסות אפילו לפצות את התובע, שאין ולא היה חולק, כי הוא אינו אחראי לתאונה כלל, מעוררת קושי רב בעיני. נראה כי תיק זה לא היה צריך להיות מנוהל כלל וכי בנסיבות העניין ניתן היה לסיימו ללא הליכים משפטיים".