המדינה ואתר אינטרנט יפצו על פרסום פס"ד חסוי

המדינה ואתר פסקדין יפצו עו"ד, לאחר פרסום בניגוד לחוק של פסק דין בתיק הגירושין שלו מאשתו. עורך הדין יקבל 100,000 שקל, ואילו כל אחד משני ילדיו יקבל 25,000 שקל, כאשר המדינה תשא ב-60% מהסכום. כך קבעה (4.4.11) שופטת בית משפט השלום בירושלים, תמר בר-אשר-צבן. מדובר בפסק דין של בית המשפט המחוזי, בערעור על החלטתו של בית המשפט למשפחה, אשר ניתן בינואר 2005. פסק הדין פורסם בפסקדין, אומנם תוך השמטת פרטי הצדדים בכותרתו, אך תוך ציון שמותיהם ופרטיהם בגוף המסמך. פסקדין טען שקיבל בצורה זו את המסמך מן המדינה, ולמרות שהנהלת בתי המשפט הכחישה זאת, קבעה בר-אשר-צבן כי כך אכן אירע. בר-אשר-צבן לא הצליחה לקבוע מי היה אחראי לטעות, אך מצאה שהן המדינה והן פסקדין נושאים באחריות לפרסום. המדינה התרשלה בכך שלא דאגה למחוק את הפרטים המזהים מגוף פסק הדין, לפני שהפיצה אותו כמקובל. פסקדין התרשל בכך שבעת הטיפול במסמך (לצורך הכנת תקצירו), לא שם לב לכך שמופיעים בו פרטים האסורים בפרסום. בר-אשר-צבן קבעה, כאמור, כי חלקה של המדינה ברשלנות היה גבוה יותר, בשל החובה הבסיסית המוטלת על בתי המשפט למנוע פרסום של פרטים אסורים. בית המשפט מוסיף: "דווקא לאור העובדה שהפרסום נעשה באינטרנט, בדרך שמאפשרת פרסום נרחב, ישנה חובה מוגברת להגן על מי שעשוי להיפגע מהפרסום האסור. בשונה מימים עברו, שבהם פרסום בנייר היה מושלך כעבור ימים, היום כל פרסום נשאר לדיראון עולם. בשל תוכנות חיפוש כמו Google, גם כל פרסום הופך להיות נגיש לרבים והופך לנחלת הכלל. "אם בעבר נאמר ש'עם העיתון של אתמול אפשר לעטוף את הדגים של מחר', היום 'העיתון', כך נראה, נשאר לנצח, והדגים נארזים באריזות אחרות. בשל כל אלו, ישנו אינטרס חברתי להטיל חובות מוגברות על כל גורם שמפרסם מידע באינטרנט, לבל יימצא פוגע באדם כלשהו באמצעות פרסומיו, ולבל יעשה כן תוך עבירה על החוק". בר-אשר-צבן קבעה שהפיצוי ישולם בגין פגיעה בפרטיות, אך לא מצאה שיש הצדקה לקבוע את הסכום שנתבע - מיליון שקל. לפיכך, היא פסקה לעורך הדין את הסכום המירבי שניתן לפסוק כאשר הוכח נזק - 100,000 שקל. לילדיו נפסק כאמור סכום נמוך יותר, שכן לא הוכח שנגרם להם נזק. המדינה ופסקדין גם חויבו בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל.