היועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, הודיע לשר החוץ,
אביגדור ליברמן, על החלטתו להעמידו לדין בשורה של עבירות פליליות וזאת בכפוף ל
שימוע. טיוטת כתב האישום כוללת עבירות של מירמה והפרת אמונים, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות,
הלבנת הון והטרדת עד. כפי שפורסם ב-News1, אין בטיוטא סעיף של קבלת שוחד.
הודעה דומה נמסרה על-ידי מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, גם לעו"ד
יואב מני - ששימש פרקליטו של ליברמן בעת ביצוע העבירות;
שרון שלום - עוזרו ויד ימינו של ליברמן באותה עתה; ו
מיכל ליברמן-גילון - בתו של ליברמן. העבירות הנ"ל מיוחדות גם לאישים הנ"ל.
היועמ"ש מסר הודעה זו לבאי-כוחו של ליברמן. על-פי החשד, עבירות אלו נעברו בהתייחס לשליטה בחברות שאליהן הועברו כספים בהיקף של מיליוני דולרים, שמקורם באנשי עסקים פרטיים, ואשר התקבלו בשנים 2008-2001 בתאגידים שהיו בשליטתו של ליברמן, במהלך כהונתו כ
חבר כנסת וכשר בממשלה.
השימוע יתקיים בפני וינשטיין, אם ליברמן ירצה לקיימו. וינשטיין הבטיח, כי באי-כוחו של ליברמן יוכלו "להציג את טענותיו העובדתיות והמשפטיות, ואלה ייבדקו בפתיחות, כמקובל". מסגרת הזמן לקיום השימוע תיקבע בהקדם בתיאום עם באי-כוחו של ליברמן.
כפי הנראה לא נמצא שליברמן נתן תמורה החשד המרכזי המיוחס לליברמן הוא קבלת מיליוני דולרים משורה של אנשי עסקים, שהזרימו את הכספים לחברות שנותרו בשליטתו לאחר מינויו לראשונה לשר בשנת 2001. מדובר באנשי עסקים להם יש פעילות קיימת או פוטנציאלית בישראל, ולטענת המדינה הכספים שהעבירו "לא היו קשורים לתחומי פעילותם של אותם תאגידים, ולא שיקפו תמורה עבור פעילותם".
מדובר, בין היתר, במיכאל צ'רנוי, העומד לדין באשמת סיוע ל
גד זאבי לקבל במירמה את השליטה בחברת בזק; מרטין שלאף, איל קזינו יהודי אוסטרי ומי שהיה בעלי הקזינו ביריחו; דו גרטלר, יהלומן הפעיל במיוחד בקונגו; ודניאל גיטנשטיין.
הפרקליטות טוענת, כי ליברמן ועורך דינו, יואב מני, "פעלו באופן שיטתי ומכוון להסתרת אותה פעילות, תוך ביצוע מעשי מירמה שיטתיים ומתמשכים כלפי הציבור ומוסדות המדינה בניגוד לדין ולנורמות המחייבות את מר ליברמן מתוקף כהונותיו הציבוריות".
לדברי משרד המשפטים, ליברמן קיבל מאנשי העסקים את הכספים בתשלומים חד-פעמיים או עיתיים, ועשה זאת במערכת של חברות קש - שנרשמו בקפריסין, באיי הבתולה ובישראל - על-מנת להסתיר את מקור הכספים. ניהולן של החברות הופקד בידי משרד עורכי דין קפריסאי, על-מנת להסתיר את זיקתו של ליברמן אליהן.
הכסף התקבל כאשר ליברמן שימש בתפקידים ציבוריים - חבר כנסת, שר התשתיות,
שר התחבורה והשר לעניינים אסטרטגיים. ליברמן לא יואשם בשוחד בגין קבלת כספים אלו, כנראה משום שלא נמצאו די ראיות להוכיח שנתן תמורה לאותם אנשי עסקים.
"תלות אפשרית או לפחות ניגוד עניינים" עוד טוענת המדינה, כי לאחר פרישתו מהממשלה בשנת 2004, הקים ליברמן חברה שנרשמה רשמית על שם בתו מיכל, שהייתה אז בת 21. לחברה זו זרמו 2.5 מיליון דולר משורה של אנשי עסקים. הכסף המשיך להיכנס לחברה גם כאשר שב ליברמן לכהן כשר בשנת 2006, ומאז נכנסו לחשבונה 1.2 מיליון דולר.
הפרקליטות טוענת: "בהתנהלות זו, העמיד עצמו מר ליברמן במצב של תלות אפשרית באותם אנשי עסקים, או למצער במצב של חשש לניגוד עניינים בין פעילותו הציבורית לבין מחויבותו לאותם גורמים.
"במהלך כל התקופה הרלוונטית, בעיתות בהן שרת כנבחר ציבור, המשיך איפוא מר ליברמן ליהנות כבעל זכויות, באופן מלא או חלקי, במישרין או בעקיפין, מפעילות התאגידים ומתקבולים כאמור. זאת, הרחק מן העין הציבורית, תוך הפרת חובות הדיווח שחלות עליו בדין, ובדרכי הסתרה מכוונות מהציבור של פעילות זו, והכל – בדרכי מירמה ובאופן שמנע כל אפשרות של פיקוח על ניגודי עניינים פוטנציאלים בהתנהלותו".
סעיף נוסף בטיוטת כתב האישום מייחס לליברמן עבירה של הטרדת עד, כאשר שוחח עם אחד העדים במהלך החקירה. כמו-כן, טוענת המדינה, פעל ליברמן לקבל מידע משגריר ישראל בבלרוס, זאב בן-אריה, אשר התבקש לסייע בביצוע חיקור דין במדינה זו.
"במסגרת זו", טוענת הפרקליטות, "נותר ליברמן שלא כדין, במקביל לכהונותיו הציבוריות, הנהנה והמוטב לפעילות בתאגידים הללו, קיבל באמצעותם כספים, והשתתף לעיתים בניהולם, לרבות על דרך של קבלת דיווחים והכוונת החלטות ענייניות שונות שהתקבלו בעניינם מעת לעת".
הפרקליטות הודיעה גם על כוונתה להעמיד לדין את מיכל ליברמן-גילון, באשמת הלבנת הון וסיוע למירמה והפרת אמונים. אותה עבירה מיוחסת לשרון שלום, יועצו הפוליטי של ליברמן. מני צפוי להיות מואשם בשותפות למירמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. וינשטיין לא מסר על החלטה כלשהי בעניינו של בן-אריה, שגם לגביו מצאה המשטרה ראיות לכאורה.
ליברמן אשתקד: אין כל בסיס להמלצת המשטרה אשתקד אמר ליברמן בתגובה להמלצת המשטרה: "כבר 13 שנים שהמשטרה מנהלת אחרי מסע רדיפה, וככל שכוחי הפוליטי וכוחה של ישראל ביתנו עולה - כך גם מחריפים הנסיונות לסלק אותי מהפעילות הציבורית. לא הייתה סיבה אמיתית לפתיחת החקירה נגדי, ואם החשדות היו מבוססים - החקירה לא הייתה נמשכת למעלה מעשור.
"רק עתירתי לבג"ץ, שדרשה להפסיק את עינוי הדין שנגרם לי ולמשפחתי, חייבה את המשטרה לסיים את החקירה. אין כל בסיס להמלצת המשטרה וכפי שבמקרים אחרים המלצות המשטרה על העמדה לדין הסתיימו ללא כתב אישום או בזיכוי, כך צריך להיות גם במקרה הזה. אני מקווה שבניגוד למשטרה, גורמי אכיפת החוק האחרים ינהגו בהגינות, ללא שיקולים פוליטיים וללא דעות קדומות, ולא ינסו להצדיק בכוח את החקירה הפוליטית הארוכה בתולדות המדינה".
