בית המשפט העליון אישר (14.4.11) לנקוט בהליכי בזיון בית המשפט נגד המשביר החדש לצרכן, בשליטתו של רמי שביט, בסכסוך בינו לבין מנחם קופיץ, שהיה שותפו בשליטה ברשת האופנה ג'אמפ.
באוגוסט 2007 הסכימו הצדדים, כי המשביר ירכוש מקופיץ 50% ממניות ג'אמפ כך שהשליטה ברשת תתחלק ביניהם. באוקטובר 2008 הוסכם שהמשביר ירכוש את יתרת המניות, בתנאי שיתקבלו אישורי הממונה על ההגבלים והבנקים שהעמידו אשראי לרשת. מאחר שאישורי הבנקים לא התקבלו, הודיע המשביר בנובמבר 2008 על ביטול ההסכם.
קופיץ טען שהמשביר הוא שסיכל את קבלת האישורים, והצדדים פנו לבוררות בפני עו"ד רובי בכר. הלה קיבל את עמדתו של קופיץ וקבע בינואר 2009, כי ההסכם מאוקטובר 2008 "תקף ואכיף". בתי המשפט המחוזי והעליון דחו את ערעורי המשביר על פסק הבוררות.
הרשת נמכרה ב-18 מיליון שקל באוקטובר 2009 הגיש קופיץ לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לאכוף על המשביר את ביצוע פסק הבוררות. חודש לאחר מכן אישר בית המשפט במקביל הסדר נושים לג'אמפ והיא נמכרה ל"מתאים לי" ב-18 מיליון שקל.
קופיץ ביקש לאכוף על המשביר לבצע שורה של פעולות: לשלם לו 1.3 מיליון שקל, להמציא לו אישורים מהבנקים בדבר שחרורו מערבות לחובותיה של ג'אמפ, לשחרר את הבטחונות האישיים שהעמיד לטובת הרשת ועוד. עוד ביקש קופיץ לקבוע, כי יוכל לנקוט בהליכים נגד המשביר על-פי פקודת בזיון בית המשפט, אם לא יבצע את פסק הבורר.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים הייתה האם הפסק של בכר היה אופרטיבי (ואז ניתן לכפות את ביצועו) או הצהרתי. קופיץ טען שהוא היה אופרטיבי, שכן נאמר בו שההסכם "תקף ואכיף". המשביר טען שהוא היה הצהרתי, שכן לא נאמר "ואני מורה על אכיפתו". שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
יהודית שטופמן, קיבלה את עמדתו של קופיץ. על כך ערער המשביר לעליון, אך השופט
יורם דנציגר דחה את הערעור.
דנציגר מסתמך בהחלטתו על בקשת המשביר עצמו, לאחר מתן פסק הבוררות, לעדכן את התאריכים שנקבעו בהסכם המקורי. לדבריו, עובדה זו מוכיחה שהמשביר עצמו סבר שבכר הורה לאכוף את ההסכם. עוד קבע, כי לעניין פקודת הביזיון - יש לראות הסכם בוררות המורה על אכיפתו של הסכם, כמי שמורה על קיום ההוראות שבהסכם עצמו.
כיצד לפרש פסק בוררות השופט
ניל הנדל הוסיף, כי עדיין אין פסיקה מספקת בשאלת פרשנותם של פסקי דין ובכללם פסקי בוררות. לדעתו, "יש לפרש את פסק הבורר על-פי תוכנו, מילותיו, הקשרו ואף לעיתים ניתן להיעזר בנוהג המקובל בכתיבת הפסק.
"כאן ההוראה היא שפסק הבורר הינו פסק דין אכיף. די בכך. קריאת פסק הבוררות איננה תומכת כלל וכלל בפרופוזיציה של המשביר לצרכן החדש בע"מ לפיה פסק הבוררות הינו הצהרתי גרידא. פרשנות כזו לפיה פסק הבורר נועד להינתן בשלבים, ללא הסכמה מפורשת של הצדדים, אף עומדת בניגוד להגיון הליך הבוררות ומטרתו. לשיטתי, הפרשנות המוצעת על-ידי המשביר לוקה בחוסר תום לב".