עיריית ירושלים סירבה להעניק לנכה רשיון רוכלות, בנימוק שבשל נכותו הוא ייאלץ להיעזר בבני משפחתו בהובלת עגלת הסחורה - אך הרישיון הוא אישי בלבד. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, ד"ר
יגאל מרזל, דחה (14.4.11) את עמדתה של העירייה והורה לה לדון שוב בבקשה.
מפסק הדין עולה, כי מוחמד צוואן - נכה בשיעור 94% בשל ניוון שרירים - מנסה מזה ארבע שנים לקבל רשיון רוכלות, אך לשווא. הבקשה בשנת 2007, שבאה לאחר כמה בקשות שנכשלו בשנות ה-90, נומקה במצבו הכלכלי הקשה של צוואן המתקיים מגימלת הבטחת הכנסה וקיצבת ילדים.
עיריית ירושלים דחתה את הבקשה, וצוואן פנה לראשונה לבית המשפט. בהמלצת השופט
דוד חשין נקבע, כי צוואן יבקש שוב את הרישיון, ובא-כוחה של העירייה אף הצהיר שקיים סיכוי שבקשתו תתקבל. צוואן הגיש את הבקשה ביולי 2007; בינואר 2008 נמסר לו שוועדת הרוכלות טרם התכנסה; ביוני 2009 נמסר לו שעליו להמתין לגיבוש מדיניות חדשה בנושא הרוכלות.
העירייה: שיעבוד בהנהלת חשבונות בעקבות תשובה זו, פנה צוואן שוב לבית המשפט, ובמאי שעבר הורה מרזל לעירייה לענות לצוואן בתוך שלושה חודשים. העירייה לא ויתרה ופנתה לבית המשפט העליון, אשר מחק בספטמבר שעבר את ערעורה. בינתיים, דחתה העירייה בספטמבר שעבר את בקשתו של צוואן, בשלושה נימוקים:
- לצוואן השכלה אקדמית בכלכלה וניהול חשבונות, והוא יכול למצוא עבודה מתאימה.
- רשיון הרוכלות הוא אישי ומחייב את בעליו לבצע את כל העבודות בעצמו, אך צוואן יזדקק לעזרת בני משפחתו בהבאת עגלת הסחורה למקום עבודתו.
- העירייה אינה מעניקה רשיונות רוכלות משום שהיא מגבשת מדיניות חדשה בנושא.
מרזל קבע, כי העירייה אינה יכולה להעלות כעת את הנימוק הבריאותי, שכן לא עשתה זאת בדיון הראשון בפני חשין (שם נטען רק, כי צוואן לא הגיע לניקוד הנדרש מבחינה סוציו-אקונומית). מרזל גם העיר, כי העירייה הייתה מודעת כבר בתחילת ההליך למצבו של צוואן, וכי לא ברור מהו המידע הרפואי שהוצג כעת בפני ועדת הרוכלות.
הרישיון האישי אינו שולל קבלת עזרה מרזל הוסיף: "לא הובאה לפני אסמכתא לפיה ניתן לתת רישיון רוכלות רק באותם מקרים בהם הרוכל מפעיל בעצמו ולבדו את עגלת הרוכלות בכל עת, ובלא סיוע של אחרים. נכון הדבר, כי נקבע בהקשרים שונים שרישיון רוכלות הינו רישיון בעל אופי אישי.
"אלא שהמימד האישי האמור, כך נראה מן הפסיקה, עניינו בהיות הזכות אישית ולא ניתנת להעברה, ולאו-דווקא בשאלת מימוש הרישיון על-ידי הרוכל עצמו, בלא שהוא רשאי - כעולה לכאורה מעמדת המשיבה - להיעזר באחרים, אף לא בבני משפחתו הקרובה, בהפעלת עגלת הרוכלות. ספק הוא, אם יש לקבל פרשנות מצמצמת עד מאוד זו, של המשיבה, בשים לב לכך שהמדובר מלכתחילה ברישיון שניתן על בסיס שיקומי המיועד לנסיבות שיקומיות בעיקרן".
מרזל הורה לוועדת הרוכלות לקבל החלטה בעניינו של צוואן בתוך חודשיים על-פי דבריו בפסק דינו, וחייב את העירייה לשלם לצוואן הוצאות בסך 10,000 שקל.
