מחלת אלצהיימר היא הגורם השישי המוביל למוות בארצות הברית והגורם היחיד למוות בקרב עשרת הגורמים שלא ניתנים למניעה, לריפוי או אפילו להאטה. ולמרות זאת, טיפול בלחץ דם גבוה, ברמות כולסטרול גבוהות, בסוכרת ובגורמי סיכון וסקולריים אחרים יכול לעזור ולהוריד את הסיכון לאלצהיימר בקרב אנשים שכבר מראים סימנים להידרדרות בכישורי החשיבה או בעיות זיכרון.
חוקרים חקרו 837 איש שסבלו מליקוי קוגנטיבי מתון - השלב של איבוד זיכרון שלעתים קרובות מוביל למחלת אלצהיימר. מבין המשתפים בקבוצה זו, ל-414 היה לפחות גורם סיכון וסקולרי אחד. המשתתפים עברו בדיקות דם ותוחקרו לגבי ההיסטוריה הרפואית שלהם. כמו-כן בוצעו בדיקות נוספות לחישוב לחץ הדם, אינדקס מסת הגוף, וכישורי החשיבה והזיכרון.
משתתפים עם גורמי סיכון וסקולריים חולקו לשלוש קבוצות: אלו שגורמי הסיכון שלהם לא טופלו, אלו שחלק מגורמי הסיכון שלהם טופלו ואלו שכל גורמי הסיכון שלהם טופלו.
הטיפול בגורמי הסיכון כלל שימוש בתרופות להורדת לחץ הדם, שימוש באינסולין, בתרופות להורדת הכולסטרול ותזונה מבוקרת. עישון ושתייה הוגדרו כגורמים שטופלו אם המשתתף הפסיק לעשן או לשתות בתחילת המחקר.
לאחר חמש שנים, 298 איש פיתחו אלצהיימר. האחרים עדיין סבלו מליקויים קוגנטיביים מתונים. אנשים עם גורמי סיכון כמו לחץ דם גבוה, סוכרת, מחלות של המוח וכלי הדם המוחיים ורמות כולסטרול גבוהות היו בסבירות גבוהה פי שניים לפתח אלצהיימר בהשוואה לאלו שלא היו להם גורמי סיכון כאלו. סה"כ 52% מאלו עם גורמי הסיכון פיתחו אלצהיימר בהשוואה ל-36% מאלו ללא גורמי סיכון.
מבין המשתתפים עם גורמי סיכון וסקולריים, אנשים שקיבלו טיפול מלא היו בסבירות נמוכה ב-39% לפתח אלצהיימר בהשוואה לאלו שלא קיבלו טיפול. אלו שקיבלו חלק מהטיפולים היו בסבירות נמוכה ב-26% לפתח את המחלה בהשוואה לאנשים שלא קיבלו כל טיפול.
למרות שלא מדובר במחקר מבוקר, החוקרים ציינו כי אצל חולים שטופלו בלחץ דם גבוה, ברמות כולסטרול גבוהות, במחלות לב ובסוכרת הייתה התקדמות מעטה יותר בהידרדרות הזיכרון או החשיבה והם נטו גם פחות לפתח דמנציה.