"הוא בחר את שורת המקהלה, אך לא ניסה לרקוד בעצמו", כך מתאר רוג'ר לוונשטיין את סגנון הניהול של המשקיע המיליארדר וורן באפט, בביוגרפיה שכתב עליו. באפט מאציל סמכויות ומעצים את בכירי החברה שלו. המנכ"ל בן ה-80 של ברקשייר התאוויי נחשב לאחד מהמנהלים המוכשרים בעולם העסקי. הוא הצליח לצבור תשואות שנתיות ממוצעות של יותר מ-20% במשך 40 שנה.
עם זאת, נשאלת השאלה האם באפט מאציל יותר מדי סמכויות. לקראת המפגש השנתי שלו עם משקיעים, שייערך בסוף השבוע הקרוב, סגנון הניהול של באפט זוכה לביקורת.
מי שנחשב ליורשו הצפוי, דיוויד סוקול, התפטר בחודש שעבר לאחר שהתגלה כי רכש מניות בשווי 10 מיליון דולר ביצרנית הכימיקלים לובריזול, יום לאחר שהחל לתווך את רכישת החברה על ידי ברקשייר. העסקה יצאה לפועל תמורת 9 מיליארד דולר והגדילה את החזקותיו של סוקול ב-3 מיליון דולר.
סוקול ציין בפני באפט כי הוא מחזיק במניות לובריזול כאשר הציע לו לרכוש את החברה. באפט אמר כי לא שאל לגבי מועד הרכישה שלו או היקף החזקותיו.
השערוריה חשפה פרדוקס: ניתן לראות בבאפט את אחד המנהלים הטובים בעולם, אך הוא אינו מנהל באופן פעיל את מאות העסקים בהם ברקשייר מחזיקה.
בניגוד לג'פרי אימלט, מנכ"ל ג'נרל אלקטריק, המבלה את מרבית זמנו בטיסות ברחבי העולם על מנת להיפגש עם 287 אלף עובדי החברה ומפקח על מתחם ענקי ועל הנהלת החברה בקונטיקט, באפט "מנהל" את 257 אלף עובדי ברקשייר באמצעות 21 אנשים במטה החברה הקטן באומהה, נברסקה.
השותף העסקי של באפט, צ'רלי מאנגר, תיאר פעם את סדר היום של באפט. הוא מבלה מחצית מזמנו בקריאה, לדברי מאנגר. "וחלק גדול מיתר היום הוא מבלה בשיחות אחד על אחד, בטלפון או פנים אל פנים, עם אנשים מוכשרים בהם הוא בוטח ושהם בוטחים בו".
לאמון זה יש יתרונות. "חלק מהגאונות שלו היא שהוא יצר תרבות של חוסר התערבות, המעודדת יזמים למכור את החברות הפרטיות שלהם לברקשייר", אומר לארי פיטקובסקי, מנהל שותף בחברת גודהייבן קפיטל מנג'מנט, המחזיקה שנים רבות במניות ברקשייר. "הם יכולים להגיע מדי יום לעבודה ללא חשש שיקבלו טלפון מהמטה שיורה להם כיצד לנהל את ענייניהם".
עד כמה באפט לא מתערב? כאשר נשאל מדוע ברקשייר לא נטלה על עצמה חלק פעיל יותר בתיקון הבעיות בחברת דירוג האשראי מודי'ס, בה היה בעל המניות הגדול ביותר, הוא הצהיר: "מעולם לא הייתי במודי'ס. אני אפילו לא יודע איפה הם יושבים. אם הייתי חושב שהם זקוקים לי, לא הייתי רוכש את המניה".
הוא רואה בעצמו משקיע פסיבי, ולא אקטיבי - אדם שיש לו חוש לבחירת מניות. "אנחנו לא אומרים לחברת הרכבות ברלינגטון נורת'רן אילו תקנות בטיחות ליישם או לאמריקן אקספרס למי עליהם להעניק הלוואות", אמר באפט בפגישת בעלי המניות השנתית לפני שנתיים. "כאשר אנו מחזיקים במניה, אנחנו לא שם כדי לנסות לשנות אנשים", הוסיף.
ייתכן כי סגנון הניהול של באפט נובע יותר מהשקפת העולם האישית שלו מאשר מהעדפה פרקטית. באפט אוהב לבצע השקעות המבוססות על מספרים בלבד, ללא מעורבות רגשית.
חושי ההשקעה של באפט אולי גאוניים, אך חלק ממבקריו טוענים כי סגנון הניהול מבוסס האמון שלו מקשה עליו לזהות בעיות תפעוליות במהירות.
קרול לומיס ממגזין "פורצ'ן" מספרת כי כאשר באפט שמע לראשונה על שערורייה אפשרית בבנק ההשקעות סלומון ברדרס ב-1991 - שערוריה שכמעט הפילה את הבנק בו ברקשייר הייתה בעלת המניות הגדולה ביותר - הוא לא ראה בהתחלה סיבה לדאגה, וחזר לארוחת הערב שלו. רק לאחר שדיבר עם מאנגר על הנושא כמה ימים לאחר מכן, הבין באפט כי יש בעיות אמיתיות.
