בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה (13.4.11) תביעה של עורך דין נגד מנהל בתי הדין הרבניים הקודם, הרב אליהו בן-דהן, בקובעו שהוא נהנה מחסינות כעובד ציבור. מאותו נימוק נדחתה תביעה נגד אשר רוט, היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים.
עו"ד הרב רפאל שטוב הגיש תביעה בסך 2.5 מיליון שקל נגד המדינה, הרב בן-דהן, רוט וארבעה מדייני בית הדין הרבני בירושלים. הוא טען, כי הנתבעים הטילו עליו חרם בכך שלא איפשרו לו לייצג 18 לקוחות בפני הרכב בראשותו של הרב
אברהם שיינפלד, שהוא היחיד בירושלים העוסק בענייני הקדשות.
בשנת 1999 הופיע שטוב בפני הרכבו של הרב שיינפלד והטיח בו טענות קשות, שאף הביאו להרשעתו בדין משמעתי. לאור זאת דרש ממנו בית הדין הרבני הגדול להתנצל, אך הוא לא עשה זאת. לפיכך קבע הרב הראשי, הרב שלמה עמאר, כי שטוב לא יוכל להופיע בפני הרכבו של הרב שיינפלד, וכי יהיה עליו להגיש בכל מקרה בקשה פרטנית לקביעת הרכב אחר בענייני לקוחותיו.
שטוב טען, כי מדובר בפעולה זדונית וחסרת סמכות, אשר פגעה בזכותו החוקתית ל
חופש העיסוק. עם הגשת תביעתו הודיעה הפרקליטות לבית המשפט, כי היא מעניקה חסינות לרב בן-דהן ולרוט, שכן פעלו בעניינו של שטוב במסגרת תפקידם כעובדי מדינה, ולפיכך קמה להם החסינות הקבועה בחוק. בית משפט השלום אימץ הודעה זו, ובית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של שטוב על החלטת השלום.
המדינה גם ביקשה למחוק את התביעה נגד ארבעת הדיינים, מכוח החסינות המוקנית לשופטים על פעילותם בעת מילוי תפקידם. גם בקשה זו התקבלה בשתי הערכאות. השופט המחוזי
ישעיהו שנלר קבע: "גם אם ייקבע כי ניתן לפרוץ חסינות זו, הרי יש מקום לצמצום חריגה שכזו למקרים קיצוניים ויוצאי דופן, אם בכלל".
הוא מוסיף: "יהיו הדברים אשר יהיו, נוצרה סיטואציה אשר לפיה מהנמנע היה כי המערער יופיע בפני הרכב בראשותו של הרב שיינפלד, אשר נפגע מדבריו והתנהלותו של המערער. ברור כי קיום דיון בפני הרב שיינפלד, תהא תוצאתו אשר תהא, אינו ראוי ואינו אפשרי.
"...מעת שלכאורה המערער הרשה לעצמו לפעול כפי שפעל, מה לו כי ילין על אותה נבצרות של ההרכב הספציפי לדון בתיק בו המערער הוא המייצג. ודוק, גם בנסיבות שכאלו, מהראוי היה שיימצא פתרון מערכתי, אך עצם ההחלטות הקשורות לפסלות, הינן בגדר ההחלטות השיפוטיות.
"...עלינו להעיר, כי היה מקום שביה"ד הרבני הגדול היה מוצא פתרון ראוי עוד טרם הפסילות החוזרות ונשנות, על-מנת שלא לפגוע במערער למעלה מהנדרש, ובמיוחד שנראה כי תוצאת החלטות הפסילה, אכן יצירת 'חרם' על ייצוג המערער בענייני ההקדשות".
