בג"ץ אישר: פרס ישראל יוענק לשמעון מזרחי

יו"ר קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב, עו"ד שמעון מזרחי, יקבל ביום העצמאות הקרוב את פרס ישראל בתחום הספורט. בג"ץ דחה (ג', 26.4.11) את העתירה על הענקת הפרס למזרחי, תוך שהוא מותח ביקורת על עצם הגשתה ומחייב את העותרים בהוצאות בסך 20,000 שקל. העתירה התמקדה בטענה לניגוד עניינים בפעילותו של קפטן מכבי ת"א לשעבר, טל ברודי, אשר עמד בראש ועדת הפרס וגם הציע את מועמדותו של מזרחי. העותרים אמרו, כי לאור הקשר ארוך השנים בין השניים בפרט, ובין ברודי למועדון בכלל, נפל בהחלטה פגם חמור המצדיק את ביטולה. השופט אשר גרוניס, שכתב את פסק הדין העיקרי, מותח ביקורת על הנוהג השנתי הקבוע של הגשת עתירות נגד מתן פרס ישראל. "למעשה ניתן לומר, כי כפי שחג העצמאות מגיע מדי שנה ב-ה' באייר, כך תוגש עתירה לבית משפט זה מדי שנה, לאחר שמשרד החינוך מכריז על הזכייה בפרס", הוא אומר.

הזוכה הופך להיות מעין נאשם

גרוניס מוסיף: "האדם שוועדת הפרס החליטה על דבר זכייתו מוצא עצמו מתגונן, כאילו היה נאשם בפלילים. חובה, כמובן, לצרפו כמשיב לעתירה ועליו להתגונן בפני טענות מטענות שונות המוטחות, לעיתים, כלפיו. ייתכן שהמשיב ישכור שירותיו של פרקליט על-מנת שייצגו בהליך. אם המשיב יידרש לשלם שכר לפרקליט, הרי אף אם תידחה העתירה ספק אם ישופה על הוצאותיו". אגב כך, מציג גרוניס עמדה הסותרת - בגבולות הצרים של פרס ישראל - את זו של בית המשפט העליון מאז נשיאותו של אהרן ברק, בדבר זכות העמידה של עותר ציבורי: "המקרה הנוכחי מדגים, לשיטתי, את הצורך בחשיבה מחודשת בנושא. זאת, נוכח המחיר החברתי-תרבותי שעלולה החברה לשלם בשל עתירות חוזרות ונשנות נגד זוכים בפרס ישראל. על בית המשפט להימנע מליתן ידו, כמובן שלא במכוון, למהלכים משפטיים המעודדים חוסר פירגון ושמחה לאיד. לגישתי, ראוי הוא שבית המשפט יאמץ כללים שיצמצמו את מספרן של העתירות הבאות לשלול פרס, ובוודאי פרס ישראל, מידי מי שהוכרז כזוכה בפרס".

גם זוכי פרס נובל עלולים היו להיפסל

בהתייחסו לעתירה לגופה, פותח גרוניס באומרו: "אם אומנם העותרים הם יריבים של עו"ד מזרחי בתחום הספורט, דומה שזכייתו מתנופפת לנגד עיניהם כמעין סדין אדום, וביתר דיוק - סדין צהוב". לדבריו, מטבע הדברים בוועדות הפרס יושבים אנשים המתמצאים באותו תחום. "במדינתנו הקטנה, ולא רק בה, קשה להעלות על הדעת שאלה המתאימים לכהן בוועדת הפרס לא יכירו את המועמדים. אם חבר או חברים בוועדת הפרס אינם מכירים את עבודתו של המועמד או המועמדת, עלולה לעלות הטענה כי החבר אינו מתאים לכהן בוועדת הפרס", מוסיף גרוניס. גרוניס מוסיף בסרקאזם: "גישה מרחיבה מצד בית המשפט ככל שמדובר בניגוד עניינים, עלולה להביא לכך שלא יימצא אדם ראוי בישראל שיהיה מתאים לכהן בוועדת פרס ישראל. האם נידרש להביא שופטים מחו"ל למטרה זו, כפי שנעשה לעיתים לגבי שופטים במשחקי ספורט?!... כנראה, שנתמזל מזלם של חלק מזוכי פרס נובל שעניינם לא היה צריך להיבדק על-פי התבחינים שהציעו העותרים דכאן ועותרים בעתירות אחרות בנושא פרס ישראל".

גזילת זמנו של בית המשפט

גרוניס מוסיף, כי יש להביא בחשבון גם את העובדה שעתירות כאלו גוזלות מזמנו של בית המשפט ובאות בהכרח על חשבונם של מתדיינים אחרים הממתינים זמן רב לשמיעת ענייניהם: "כתוצאה מכך שהעתירות בעניין הפרס ועתירות בעלות אופי ודחיפות דומה אמורות להידון תוך זמן קצר מעת הגשתן, נדחה הדיון בתיקים שכבר נקבעו לדיון או שמלכתחילה מותיר יומן בית המשפט מקום לתיקים דחופים. ברור שבעקבות זאת נפגעים בעלי דין אחרים, שייתכן שמבחינה עניינית ראוי היה ליתן עדיפות דווקא להליכים בהם הם מעורבים והתלויים בבית משפט זה". גרוניס מסכם: "על בית המשפט להיזהר מעידוד, שלא במכוון, של חוסר פירגון, צרות עין ושמחה לאיד. יום העצמאות הינו יום חג בו מתאחדים כל חלקי העם, חרף חילוקי הדעות והשסעים המתגלים בימי חול. פרס ישראל הפך למרכיב חשוב ומסורתי של החג הלאומי. יש לקוות שהענקת הפרס תחדל מלהיות מוקד של מחלוקת. ובדברנו בתחום הספורט, ראוי שהיריבות תישאר יריבות ספורטיבית וכי מגרשה יהא הפרקט או הדשא ולא בית המשפט". השופטת עדנה ארבל הסתייגה מעמדתו של גרוניס בנושא הגבלת זכות העמידה: "דלתותיו הפתוחות של בית המשפט יכולות גם להבטיח במקרים מסוימים כי תובא בפני בית המשפט החלטה שראוי לה לעבור ביקורת שיפוטית, שכן נפל בה פגם מהותי היורד לשורש העניין". השופט חנן מלצר אומר בסיום דבריו: "לסיכום אדגיש כי מן הדין שהמסר ייקלט וציבור העותרים-בכוח ילמד שני כללים: (א) לעתים יש מקום גם לדעת 'לפרגן' (אותו ביטוי שנשאל מן היידיש, אך לא זכה למונח בעברית, וייתכן שלא בכדי). (ב)ראוי כבר להניח לפרס ישראל ולזוכים בו".