משרד החוץ נהג בחוסר תום לב והפר את החוק, כאשר פיטר את מי שהייתה מנהלת לשכת סגן שר החוץ בעודנה מצויה בחופשת לידה. כך קובע (11.4.11) בית הדין האזורי לעבודה בירושלים.
שירי להב שימשה כמנהלת לשכתו של
מגלי והבה בממשלה הקודמת ויצאה לחופשת לידה בפברואר 2009. במהלך חופשתה נערכו בחירות ו
דני איילון התמנה לסגן שר החוץ. במרס 2009, בעודנה בחופשת לידה, התקבלה להב לעבודה מחדש בלשכתו של איילון, אך במאי הודיעה לה ראש מטהו של איילון, קלרינה שפיץ, שאין אפשרות לחדש את העסקתה כמנהלת הלשכה.
במקביל, ביקש מנהל מחלקת העובדים במשרד החוץ, אמיר גנאור, את אישור משרד התמ"ת לפטר את להב, כנדרש בחוק בשל היותה בחופשת לידה. המשרד סירב להעניק את ההיתר ומשרד החוץ לא ערער על ההחלטה. ביולי 2009 חזרה להב לעבודה, למרות שלא הובטח לה שלא תפוטר כעבור 60 יום (כפי שמאפשר החוק).
להב הופקדה על ניהול פרויקט תקשורת, מודרה מן העבודה השוטפת בלשכת סגן שר החוץ, בקשותיה להיפגש עם איילון נדחו בתוקף בידי שפיץ. בית הדין מעיר, כי למרבה הצער (כלשונו) - איילון קיבל את עמדתה של שפיץ. לאור כל זאת נקבע, כי לא ניתן לה להשתלב בצורה אמיתית בעבודה בחודשיים שלאחר שובה מחופשתה.
המדינה טענה, כי חוק עבודת נשים וחובת השימוע אינם חלים על המועסקים במשרות אמון (כמו להב), אך קציר דוחה חד-משמעית טענות אלו. לדבריה, אין היא יודעת מהיכן נטלה המדינה את הטענה לגבי חובת השימוע:
"ודאי שאין להחריג משרות אמון בצורה כה משמעותית, באופן שלא תחולנה לגביהן חובות שנגזרות מכללי הצדק הטבעי, כגון חובת השימוע. גם אם היקף זכות השימוע במשרת אמון יהיה קטן יותר, אין לאיינה לחלוטין". בנוגע לחוק עבודת נשים, קציר חריפה עוד יותר: "מוטב לה לטענה זו שלא הייתה נטענת".
בית הדין קובע: "חובת תום הלב היא מאושיות שיטת המשפט שלנו והתנהלות אנושית בכלל, ובודאי שכך מצופה מרשות שלטונית. אכן, מהעדויות שנשמעו בפנינו וכפי שפירטנו בהחלטתנו לעניין הסעד הזמני, נראה כי התנהלות הנתבעת במו"מ שנערך עם התובעת ובפיטוריה הראשונים של התובעת תוך כדי היותה בחופשת לידה הייתה בעייתית בלשון המעטה.
"זאת, הן במהלך המו"מ לכריתת חוזה - כאשר, לשיטת גב' שפיץ, במסווה של מו"מ מתקדם לבחינת קבלתה לעבודה (במשך חודש וחצי) הציגה מצג של קבלת התובעת לעבודה כשכל חפצה היה רק ללמוד מהתובעת והן בנוגע לפיטורים מיום 7.5.09 שנעשו שלא כחוק ורק עשרה ימים לפני תום חופשת הלידה".
להב תבעה פיצוי של 228,000 שקל, אך בית הדין זיכה אותה ב-35,000 שקל בלבד. קציר ציינה, כי להב עבדה בלשכתו של והבה שנה בלבד, היא צעירה ואיכותית ולכן לא תתקשה למצוא עבודה, ומראש ידעה שמשרתה זמנית ואף עשויה להתבטל.
