נשיא המדינה לשעבר,
משה קצב, מבקש מבית המשפט העליון לעכב את ריצוי מאסרו עד להכרעה בערעורו על הרשעתו. קצב אמור להתחיל לרצות ביום ראשון הבא (8.5.11) את שבע שנות המאסר שגזר עליו בית המשפט המחוזי בתל אביב, לאחר שהורשע באונס ובשורה של עבירות מין.
בית המשפט המחוזי דחה את ריצוי עונשו של קצב עד למועד זה, למרות שדינו נגזר כבר בחודש מרץ. בית המשפט העליון אינו נוהג לעכב ביצוע עונשי מאסר, אלא אם כן הוא משתכנע שסיכויי הערעור טובים וכאשר תקופת המאסר קצרה וקיים חשש שהיא תחלוף עד לשמיעת הערעור. על-פי פרמטרים אלו, קלושים הסיכויים שהעליון ייעתר לבקשתו של קצב, אלא אם כן יתחשב במעמדו המיוחד.
הערעור על ההרשעה מתפרס על פני 300 עמודים. ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות של עדים, ולפיכך מלאכתם של סניגורי קצב קשה במיוחד, שכן הרשעתו במחוזי מתבססת על פרמטרים אלו.
"בושה וכלימה תכסה את פנינו" לדברי עוה"ד ציון אמיר, אביגדור פלדמן ואבי לביא, "יש לתת משקל ממשי למעמדו של קצב, שכיהן כנשיא המדינה וכנציגה הרשמי של ישראל בארץ ובעולם. ראוי שפרשה זו תסתיים כאשר קצב משוחרר ולא מובא באזיקים לבית המשפט העליון מבית הסוהר. אוי לאותה בושה ולאותה כלימה שתכסה את פנינו, על שעצרנו וכלאנו את מי שהיה נשיא המדינה על לא עוול בכפו".
לדברי הסניגורים, יהיה מוזר אם הפרקליטות תתנגד לעיכוב ביצוע העונש בנימוק שלערעור אין סיכוי, וזאת לנוכח העמדה שהפרקליטות עצמה הציגה בבג"ץ בדבר סיכויי ההרשעה בתיק, כאשר הגנה בזמנו על הסדר הטיעון - ממנו נסוג קצב. לדבריהם, הפרקליטים שטיפלו בתיק סברו שעדיף לקבל את הסדר הטיעון (ממנו נמחק האישום באונס ועל-פיו אמור היה קצב להידון למאסר על תנאי בלבד), ולא להאשים אותו באונס.
לדברי הסניגורים, "עובדה זו מצביעה על כך שמדובר בתיק שבו הסיכוי הסביר להרשעה הינו לכל היותר גבולי ביותר, וכי תוצאה של זיכוי הינה בהחלט אפשרית". לדבריהם, הפרקליטות לא הוכיחה שהיה שימוש בכוח במעשים אותם ביצע קצב ב-א' ממשרד התיירות וכי א' מסרה שקרים בהודעתה במשטרה.
"כמו הכלבים שליקקו את דמו של אחאב" טיעון מרכזי בערעור חוזר למעשה על טענת ההגנה מן הצדק, שהעלו הסניגורים ואשר נדחתה במחוזי. מאחר שמדובר בטיעון משפטי ולא במחלוקת עובדתית, יכול בית המשפט העליון לקבל טיעון זה בשלב הערעור.
לדברי הסניגורים, "דברים קשים בליבנו על בית המשפט המחוזי, בו לא התקיים לדעתנו הציווי בצדק לשפוט את עמיתך. קצב נכנס ביום הראשון למשפט כשאות קין של אנס ועבריין מין סדרתי מוטבע על מצחו". הם מוסיפים בסרקאזם:
"אכן בית המשפט המחוזי טען כי לא ראה אות קין זה, כי לא ידע את ההמון שקרע אותו לגזרים, שהעלה אותו על מוקד בכיכר העיר, שהפך את שמו למילה נרדפת לאנס... עוצמת השיסוי הגיעה לידיעתו רק לאחר שהסניגורים מסרו את מאות או אלפי קטעי העיתון שליקקו את דמו של קצב, ככלבים שליקקו את דמו של אחאב, ואכן לולא היו הסניגורים מביאים במו ידיהם קטעי עיתונות אלה, היה בית המשפט מנותק מהעולם ומהציבור ומתהדר בניקיון הדעת והמידה השיפוטית".
"קצב הוצג ככחול הזקן שרצח את נשותיו" בהמשך מתייחס הערעור לא' ממשרד התיירות, אותה אנס קצב. "היא איננה שיה תמימה, הפועה את עלילותיה בקול חלש הנוגע את הלב, אלא מדובר באישה מניפולטיבית המאלתרת ללא גבול הסדרים שקריים בכל עת שגרסתה נהדפת על-ידי ראיות אובייקטיביות שהצלחנו לחלץ משיני הזמן".
לדברי סנגוריו של קצב, בית המשפט המחוזי "קיבל את עמדתה הדמיונית של הפרקליטות, כי קצב הקים לו מעין ארכיון אימים שבו טמן את שרידי קורבנותיו כמעין מרתף אימים של רוצח סדרתי - הנוהג לשמר שרידי קורבנותיו, קצוות שיער.
"הצגתו של קצב ככחול הזקן, הדמות המפלצתית מאגדות האחים גרים, שרצח את שש נשותיו וטמן את גופותיהן בחדר פנימי בטירתו מעוררת בכבוד הראוי רתיעה עמוקה, והיא עולה בקנה אחד עם מגמה ברורה של התביעה לדמוניזציה של קצב. כאשר אוזלות הראיות מתחת לרגליה, היא בונה סיפורים מעוררי פלצות ומשתמשת בלוגיקה עתיקה שאבד עליה הכלח.
"טירותיו של קצב נסרקו על-ידי המשטרה מן המסד ועד עליית הגג לאורך תקופה של למעלה מ-40 שנים ופה נמצאה סיכת שיער ושם נשיקה או מחמיאה. פיהם של רכלנים ורכלניות שלא הוציאו מילה מפיהם עשרות שנים, לפתע נפערים לרווחה לחסדי המשטרה והכבוד הראוי בחסדי בית משפט זה שהסכים להקדיש ימים רבים לפרשות עתיקות שאין בהן כלום, מלבד הכפשה חופשית של קצב. כל אחד על-פי מידת איבתו לקצב ורצונו להצטרף אל הקהל המשולהב הסוקל את קצב באבנים תקופה ממושכת ביותר".
סניגוריו של קצב ביקשו לאשר את פרסום הערעור במלואו. השופט
יורם דנציגר הורה למדינה להגיב על הבקשה עד 5.5.11.