אחד מתוך שלושה אנשים בישראל יהיה מאושפז בבית חולים עקב פציעה במהלך חייו, פציעה קשה תהיה הסיבה לאשפוז של אחד מתוך 29 אנשים בישראל במהלך חייו ואחד מתוך 11 אנשים בישראל יהיה מאושפז בבית חולים במהלך חייו עקב פציעה בתאונת דרכים. כך עולה מדוח עשור של פגיעות טראומה בישראל 2009-2000 שמפרסם משרד הבריאות.
שיעור האשפוזים לשנה עקב טראומה בישראל, הוא 4.7 ל-1,000 נפש. מהדוח עולה כי החל בגיל 65, ככל שעולה הגיל, עולה באופן משמעותי שיעור האשפוזים עקב טראומה, בעיקר עקב נפילות. הסיכוי של אדם ממין זכר בגילי 19-10 להתאשפז בישראל עקב פציעה גבוה פי ארבעה מזה של אדם ממין נקבה בגילים הללו. בגילי 24-20 הסיכוי בקרב זכרים גבוה יותר פי שלושה.
לצעירים בגילי 29-15 סיכוי גבוה יחסית להיות מאושפזים בבית חולים עקב היפגעות בתאונת דרכים ופציעה מאלימות. לקשישים, במיוחד בגילי 84-80, שיעור אשפוזים גבוה יחסית עקב תאונות דרכים, מחציתם כהולכי רגל.
עלייה באחוז הפצועים באופן קשה נתוני הדוח מראים כי לאורך השנים 2009-2000 קיימת מגמה מובהקת סטטיסטית של עלייה באחוז הפצועים באופן קשה ואנוש, מסך כל הפצועים המאושפזים במרכזי הטראומה בישראל. העלייה בולטת במיוחד בקרב נפגעי אלימות ונפילות.
בעשר השנים האחרונות בולטת מגמת ירידה מובהקת של כ-30% בתמותה של פצועים קשה ואנוש במרכזי העל לטראומה בישראל. מגמת הירידה בתמותה ניכרת גם בקרב כלל הפצועים.
החל בשנת 2005 חלה עלייה מובהקת באחוז הפצועים מנשק חם מקרב נפגעי אלימות. פציעות אלה הן החמורות ביותר מבחינת אחוז הפצועים קשה ואנוש לעומת יתר מנגנוני האלימות, תוך עלייה חדה בשנת 2009. אחוז הפצועים קשה ואנוש מקרב נפגעי הדקירות עלה כמעט פי שניים בעשור האחרון.
הדוח מגלה כי לא נצפו שינויים משמעותיים לאורך השנים באחוז הפצועים מתאונות דרכים, מסך כל הפצועים שאושפזו במרכזי הטראומה. יחד עם זאת, בולטת מגמת עלייה באחוז רוכבי אופנוע ורוכבי אופניים מכלל נפגעי תאונות הדרכים שאושפזו.
לאורך עשר השנים נצפית מגמה ברורה ומובהקת סטטיסטית של ירידה של כ-40% בתמותה באשפוז של פצועי תאונות דרכים במרכזי העל לטראומה. יחד עם זאת בשנים האחרונות נצפתה עלייה מסוימת באחוז הפצועים ששהו בטיפול נמרץ.
בשנת 2003 נרשמה ירידה באורך האשפוז הממוצע של הפצועים במרכזי העל לטראומה, ומאז לא ניכר שינוי עקבי.
עיקר הפצועים - ילדים ילדים עד גיל 14 מהווים את הקבוצה הגדולה ביותר בקרב הפצועים - כ-27% מכלל הפצועים שברישום (בדומה לחלקם באוכלוסיה). מבוגרים מעל גיל 75 מהווים כ-17% מהפצועים, בעוד שחלקם באוכלוסיה עומד על 5% בלבד.
כשליש מכלל הפצועים נפגעו בבית ואחוז דומה נפגעו בכביש או ברחוב. מחצית מהפציעות נגרמו עקב נפילות, כרבע כתוצאה ממעורבות בתאונת דרכים, כ-6% עקב אלימות וכ-4% כוויות. הדוח מראה כי נפגעי תאונות הדרכים מהווים כ-40% מקרב הפצועים קשה ואנוש.
רוב הפציעות הדורשות אשפוז שמתרחשות בבית, נגרמות עקב נפילות (כ-77%), וכ-7% מכוויות. מעל למחצית מהפצועים המבוגרים בגיל 65+ נפגעו בבית. נתוני הדוח מראים כי כ-9% מכלל הפצועים הוגדרו כפצועים באופן קשה ואנוש (15% במרכזי העל לטראומה) עם אחוז תמותה של כ-10%.
אחוז התמותה באשפוז בקרב כלל הפצועים הוא 1.2% (2% במרכזי העל לטראומה, עקב אחוז גבוה יותר של פצועים באופן קשה ואנוש וטיפול ברוב פצועי הראש הקשים), וככל שעולה הגיל, עולה אחוז התמותה, ללא קשר ישיר לחומרת הפציעה.
פגיעות בגפיים הן הנפוצות ביותר ונרשמו בקרב למעלה ממחצית מהפצועים. כרבע מהפצועים היו עם פגיעת ראש כלשהי, 10% עם פציעה בחזה וכ-6%-8% עם פגיעת בטן, פגיעה באגן או פגיעה בעמוד/חוט שדרה.
אחוז גבוה של נפגעי אלימות בקרב העולים כ-6% מכלל הפצועים שברישום הטראומה בשנת 2009 (1,917 איש) נפצעו עקב אלימות וכ-15% מתוכם הוגדרו כפצועים באופן קשה או אנוש.
מנגנון הפציעה השכיח ביותר באלימות הוא דקירה (כ-34%) ולאחר מכן קטטה (כ-32%). כ-12% נפצעו מנשק חם וכ-17% בעקבות תקיפה עם חפץ כלשהו.
כמעט כל הנפגעים עקב אירועי אלימות הם זכרים (כ-89%). הרוב הם נערים וצעירים בקבוצת הגיל 35-15. אחוז העולים ממדינות חבר העמים, אתיופיה, פליטים ו
עובדים זרים גבוה פי שניים ויותר מאשר ביתר הנסיבות. ערבים מהווים אחוז גבוה יחסית בקרב הפצועים מאלימות בגילי 15-35 (כ-42%). בקרב ערבים בולט אחוז גבוה יחסית של נפגעים מנשק חם.
אלימות גבוהה באזור הדרום אזור הדרום מאופיין באחוז גבוה יותר של נפגעי אלימות מקרב כלל הפצועים, בהשוואה ליתר אזורי הארץ. באזור זה בולט אחוז גבוה יותר באופן משמעותי של קורבנות אלימות שנפגעו על-ידי דקירות ונשק חם. קרוב לשליש מנפגעי האלימות נותחו. מתוכם, כ-28% נותחו באזור הבטן וכ-20% נותחו באזור החזה.
כרבע מהפצועים שברישום הטראומה בשנת 2009 (8,035 איש) נפגעו בתאונות דרכים. פצועי תאונות דרכים נבדלים מיתר הפצועים (למעט נפגעי טרור/לוחמה) באחוז גבוה יחסית של נפגעים באופן קשה ואנוש (כ-15% לעומת כ-8% ביתר) ובניצול גבוה של משאבי בית החולים (חדר טראומה, טיפול נמרץ ושהייה ארוכה באשפוז).
אחוז הזכרים בקרב נפגעי תאונות דרכים גבוה יותר פי שניים מאחוז הנקבות, וכמו-כן קיים אחוז גבוה יחסית של צעירים בגילי 29-15 וכן גילי 44-30.
כ-42% נפצעו בעת נהיגה או נסיעה ברכב, כ-23% נפגעו כהולכי רגל, כ-13% היו רוכבי אופנוע וכ-16% נפצעו בזמן רכיבה על אופניים. כ-42% מהנהגים שנפגעו בתאונות דרכים ויותר ממחצית מרוכבי האופנוע, הם צעירים עד גיל 29.
הולכי רגל נפגעים באופן החמור ביותר, עם תמותה גבוהה יחסית באשפוז ואחוז גבוה של מועברים לשיקום לאחר סיום הטיפול בבית החולים.
שיא פצועי הטרור - בשנת 2002 שנת 2002 הייתה שנת ה"שיא" מבחינת היקף פצועי טרור ולוחמה שאושפזו בבתי החולים: 915 פצועים, שהיוו 4.5% מכלל הפצועים בשנה זו ברישום הטראומה. שנת 2006, בה אירעה מלחמת לבנון השנייה, הסתמנה כשנת "שיא" נוספת עם 800 פצועים (3.2% מכלל הרישום בשנה זו, בהשוואה ל-0.7% ב-2009).
כ-57% נפצעו כתוצאה מהתפוצצות ו-33% מירי. אחוז הפצועים קשה ואנוש ואחוז התמותה גבוה יותר בקרב נפגעי ירי לעומת נפגעי התפוצצות. אחוז הפצועים באופן קשה ואנוש מקרב נפגעי טרור/לוחמה, גבוה יותר באופן משמעותי (פי 2.5), בהשוואה ליתר הפצועים ואחוז התמותה באשפוז גבוה יותר פי שלושה.
בקרב נפגעי טרור/לוחמה בולט ניצול גבוה של משאבי בית החולים: חדר טראומה, טיפול נמרץ, חדר ניתוח ושהייה ארוכה באשפוז, פי 3-2 יותר מאשר ביתר הפצועים.
במלחמת לבנון השנייה ובמבצע "
עופרת יצוקה" נמצאו הבדלים משמעותיים בפגיעות של אזרחים מול חיילים: חיילים נפגעו באחוזים נמוכים יותר באזור הראש, החזה, הבטן והאגן, ככל הנראה, בזכות אמצעי המיגון שהיו בשימושם.
מעל 40% מפצועי הכוויות - ילדים מתחת לגיל 4 כ-4% מהפצועים שברישום הטראומה (1,180 איש), אושפזו בבית החולים כתוצאה מכוויות. כווייה מרותחין היא הסיבה הנפוצה ביותר לאשפוז עקב כווייה (כ-60%). 22% מהכוויות נגרמו מאש/להבה, כ-10% נגרמו מחומר כימי וכ-8% נוספים נכוו מחפץ חם. מעל 40% מכלל הפצועים מכוויות הם ילדים בגיל 4-0, שרובם המכריע נכוו מרותחין. בקרב ערבים שאושפזו עקב כוויות, אחוז הילדים בגיל 4-0 גבוה יותר (כ-49%), בהשוואה לכ-39% של ילדים בגיל זה בקרב יהודים שאושפזו עקב כוויות.
כוויות כתוצאה מאש/להבה שכיחות בקרב ערבים באחוזים גבוהים יותר מאשר בקרב יהודים. רוב נפגעי הכוויות (75%) הם בעלי אחוזי כווייה נמוכים, של פחות מעשרה אחוז משטח הגוף. כ-6% מנפגעי כוויות הוגדרו כבעלי כווייה נרחבת, של עשרים אחוז ויותר משטח הגוף.
נפגעי כוויות מאופיינים באשפוז ארוך יחסית בבית החולים (15% שהו באשפוז מעל שבועיים לעומת 6% בקרב יתר הפצועים).
ישראל - במקום טוב יחסית לפי נתוני הארגון הבינלאומי לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי של המדינות המפותחות (
OECD) קיימת בעשור האחרון ירידה בתמותה מתאונות דרכים בכל המדינות שבארגון, כולל ישראל. ישראל ממוקמת במקום מכובד יחסית במגמת הירידה עם נתון של ירידה של 31% בתמותה.
קיימת ירידה של 13% בתמותה מתאונות אופנוע בישראל בעשור האחרון, בדומה לחלק מהמדינות האחרות, זאת, למרות עלייה של 107% במספר האופנועים בישראל.
שיעור התמותה מתאונות דרכים בישראל בשנת 2009 עמד על 4.2 ל-100 אלף נפש (מקום רביעי מבין המדינות המוצגות). יחד עם זאת, שיעור התמותה לפי נסועה, גבוה יותר (6.4) וישראל ממוקמת פחות טוב בין יתר המדינות (מקום 11 מתוך 22 מדינות).
לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO), ישראל נמצאת במקום טוב יחסית בהשוואה למדינות אירופיות אחרות מבחינת שיעורי התמותה עקב טראומה באופן כללי, וכך גם בשיעורי התמותה עקב נפילות בקרב קשישים.
שיעורי התמותה מאלימות בישראל גבוהים יחסית: שיעור תמותה של 4.3 ל-100 אלף נפש בקרב גילאי 29-10, בהשוואה לשיעור של פחות מ-2 ל-100 אלף נפש ברוב המדינות האחרות.
ישראל נמצאת בין המדינות שבהן אורך האשפוז הממוצע בבית החולים עקב טראומה קצר יחסית: 5 ימים לעומת 7 ימים ומעלה בשווייץ, בספרד, באנגליה, בגרמניה ובפינלנד.