בעשור האחרון חלה ירידה ניכרת בשיעור התיירות הנכנסת לאילת, ובו בזמן נוצר קיפאון בפיתוח התיירותי בעיר: לא נוספו בה חדרי מלון חדשים, וחלה האטה בפיתוח תשתיות התיירות ובהקמת אטרקציות חדשות. זאת, בניגוד בולט למתרחש בקרב שכנותיה של העיר מדרום וממזרח - סיני ועקבה, שבהן חלה תנופת פיתוח מואצת לאחר שהושקעו בהן מיליארדי דולרים בתשתיות תיירות ובבניית בתי מלון וכפרי נופש של רשתות בינלאומיות.
לפני יותר מ-15 שנה סיימה
החברה לפיתוח חוף אילת לכרות בחוף הצפוני לגונה שנועדה לשמש לרחצה, לספורט ימי ולנופש. מינהל מקרקעי ישראל ומשרד האוצר לא מימנו את הפעולות הנדרשות להשמשת מי הלגונה לרחצה, כפי שנקבע בתוכנית המתאר שאושרה בשנת 2003, וכך הפכה הלגונה למפגע סביבתי. כמו-כן לא נקטו המינהל ומשרד התיירות צעדים אופרטיביים כדי לממש את ההחלטות שהתקבלו משנת 2004 ואילך בדבר שיווק הקרקעות שמסביבה.
בצו האחרון המגדיר איזורי פיתוח במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, לא נכללה אילת לצורך הקמה או הרחבה של בתי מלון. זאת, למרות הצורך בחדרי מלון נוספים בעיר, ובניגוד להחלטות משרד התיירות והמינהל בדבר שיווק מגרשים באזור הלגונה המזרחית לשם הרחבת ההיצע המלונאי. משרד האוצר ומשרד התיירות גם לא פעלו ליישום החוק על-ידי תקצוב ההטבות הקבועות בו כדי להקים ולהרחיב אטרקציות תיירותיות.
הנמל הצבאי אמור להיות מועתק לשטחו של הנמל האזרחי, כך ששטחי החוף שלו יפונו לצורכי תיירות. למרות שההחלטה על כך התקבלה לפני שנים רבות, מסתבר שהיא לא תבוצע בשנים הקרובות.
המלונאים בבתי המלון באילת מעסיקים כ-1,500 מסתננים מאפריקה שנכנסו לישראל שלא כחוק דרך גבול מצרים. העדר מדיניות אכיפה ברורה ועקבית של המדינה בנוגע להעסקתם של המסתננים מעודדת אותם להגיע אל העיר. אומנם יש בכך משום סיוע בטווח הקצר לפתרון מצוקת כוח האדם בבתי המלון, אולם שהייתם הבלתי מוסדרת גורמת בעיות לעיר ולמוסדותיה, והיא עלולה לפגוע בעקיפין בשירותים שהעירייה מספקת, לרבות לתעשיית התיירות.
המבקר קובע, כי קיומה של אילת כעיר יציבה ובעלת אוכלוסיה חזקה, הוא אינטרס לאומי של ישראל. תעשיית תיירות משגשגת ובת-תחרות באילת חיונית לכלכלה הלאומית בכלל ולעיר זו בפרט. אלא שהעיר נמצאת בתהליך של דעיכה, והיא סובלת ממספר רב של בעיות כבדות משקל ההולכות ומחריפות עם הזמן.
לדעת משרד
מבקר המדינה, על
משרד התחבורה, משרד התיירות והמינהל לגבש תוכנית מוסכמת בנוגע להקצאת הקרקעות בחופי אילת, לאופן פיתוח התשתיות, לפינוי רצועת החוף לצורכי תיירות ולניצול נכסי המדינה. כמו-כן, יש לפעול לפיתוחם של עוד עוגנים כלכליים בעיר שיקטינו את הסיכון הטמון בהסתמכות בלעדית על תעשיית התיירות.
