רשות השידור מעסיקה בקביעות את מבקרי המדינה, ו
מיכה לינדנשטראוס אינו יוצא דופן. המשבר החריף ברשות היפנה עוד יותר את תשומת הלב לנעשה בה.
החוק קובע, כי מליאת רשות השידור תכהן שלוש שנים. בפועל, המליאה תיפקדה שנים ארוכות בשל התחלופות התכופות במערכת הפוליטית. תפקיד היו"ר לא אויש במשך שלוש שנים, ויושבי הראש שמונו כיהנו בממוצע פחות משנתיים - מאותן סיבות. ברוב הזמן מאז תחילת 2004 לא היה ברשות ועד מנהל בהרכב הדרוש שעומד בראשו יו"ר הרשות. למרות מצבה הקשה והמשברי בתקופה זו וחרף הפגיעה ביכולת לקיים פיקוח נאות על הנעשה בה, לא מינתה לה הממשלה ועד מנהל חדש.
ועדות ציבוריות שונות שבחנו במהלך השנים את רשות השידור בעיקר בתקופה שבה הידרדר תפקודה, ציינו את ההשפעות הפוליטיות על מערכת השידור הציבורי בישראל. בדיקת הליכי מינוי חברי מליאה שהיו בשנתיים שלפני מועד סיכום הביקורת אכן מעלה חשש, שהשיקולים שלהם לא היו נקיים מהשפעות פוליטיות - נוקט המבקר לשון מתונה מכפי הרגלו.
בדצמבר 2009 ביקש השר הממונה דאז,
יולי אדלשטיין, לקיים בוועדה לבדיקת מינויים בדיקה לגבי מינוי 23 מועמדים למליאת רשות השידור. גורמים משפטיים בכירים ציינו, כי הרשימה מנתה מועמדים רבים בעלי זיקה פוליטית או אישית. בחמישה מקרים אחרים, לחצו השרים הממנים על הוועדה לאשר מועמדים פוליטיים שפסלה קודם לכן. ואילו חילוקי דעות בין אדלשטיין לבין ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, מנעו מינוי יו"ר במשך תקופה ארוכה.
אם בכלל היה תקציב - הוא לא היה ריאלי בשנים 2010-2004 ניהלה רשות השידור את פעולותיה ללא תקציב שאישרה הממשלה כחוק. אף ועדת הכספים והוועד המנהל של הרשות לא אישרו את תקציבה במרבית התקופה. בשנים 2010-2008 הוכנו הצעות התקציב שלה על בסיס הנחות שלא התממשו בדבר ביצוע הרפורמה וקבלת סיוע ממשרד האוצר. הנהלת הרשות צפתה שאם לא תמומש הרפורמה, יהיה לה גירעון תקציבי כבד, אך לא עשתה מראש דבר כדי להקטין את ההוצאות - אף שהממונה על התקציבים במשרד האוצר ומוסדות הרשות דרשו ממנה להכין תקציב מאוזן.
החוק קובע, כי על הרשות להוציא בשנה לא פחות מ-36% מהכנסותיה לרכישת הפקות מקור מקומיות; כן נקבע שלפחות 10% מהכנסותיה יוקצו לתוכניות סוגה עילית. בשנים 2007, 2009 ו-2010 היא הוציאה פחות מ-3% מהכנסותיה לרכישת הפקות מקור מקומיות; רוב הסכום שימש לרכישת תוכניות סוגה עילית. השרים הממונים השתמשו בסמכותם והתירו זאת. הרשות והשרים הפחיתו כמעט לחלוטין את הרכישה והשידור של הפקות מקור מקומיות והפקות סוגה עילית, ובכך ביטלו את אחד מתפקידיה העיקריים של הרשות.
שקלאר מנהל את הטלוויזיה בערבית בלי לדעת ערבית מאז שנת 2006 לא עלה בידי הרשות לאייש במכרז את תפקיד מנהל הטלוויזיה. הנהלת הרשות נמנעה מבחירת מנהל כדי שלא להתחייב למינוי לזמן ממושך בתקופה שבה עובר הארגון שינויים מבניים, אך בסופו של דבר מילא המנהל הזמני - מושון מצליח - את התפקיד במשך תקופת כהונה רגילה, שלוש שנים. וזה עוד טוב לעומת הטלוויזיה בערבית, לה אין מנהל במכרז מאז מרס 2002. מי שמנהל אותה בפועל הוא מנכ"ל הרשות, מוטי שקלאר - שכלל אינו יודע ערבית.
אריה שקד מכהן כמנהל בפועל של הרדיו בעברית שנתיים וחצי, למרות שמינוי כזה אמור להיות מוגבל לשנה. עמיתו לרדיו בערבית, אדמונד סחייק, מכהן ברציפות מאז 1983. מאז 2004 נמנעת הרשות מלפרסם מכרז לתפקיד זה. "העסקת מנהל הרדיו בערבית במשך עשרות שנים אינה עולה בקנה אחד עם נוהלי הרשות, שקצבו את משך השהייה בתפקיד זה, ועם החלטות הוועד המנהל בנוגע אליו. העסקה זו אף אינה מתאימה לעידן של שוק תקשורת דינמי ותחרותי", אומר המבקר.
בדיקת ארבעה מינויים בפועל של מנהלי מחלקות ומנהלי חטיבות בטלוויזיה בעברית וברדיו בערבית העלתה שלרשות היה דפוס קבוע של מינויים: שלושה מאותם מנהלים מונו לתפקידם באמצעות מכרז, ובתום תקופת הכהונה של שלוש שנים הם קיבלו הודעה על סיום תפקידם, אך התבקשו להישאר בו באופן זמני עד איוש המשרה במכרז. המנהל הרביעי מונה מלכתחילה במינוי בפועל. מפעם לפעם הוארכו תקופות המינויים בפועל בניגוד לנוהלי הרשות. במשך 8-3 שנים לא פרסמה הרשות מכרזים לאיוש משרות אלה.
הרשות מינתה גם עובדי מטה במינוי בפועל ללא מכרז. באחד המקרים בחרה הרשות שלא לפרסם מכרז, היות שהעובדת שהנהלת הרשות רצתה למנותה לתפקיד לא עמדה בתנאי הסף שלו. לפיכך מונתה העובדת לתפקידה במינוי בפועל, והרשות לא פרסמה מכרז במשך 11 שנים. במקרה אחר עובדת ממלאת תפקיד במינוי בפועל במשך תשע שנים בלי שהרשות פרסמה מכרז לאיוש המשרה. גם במקרים אלה הוארך תוקף המינויים בניגוד לנוהלי הרשות.
עיתונאיות קיבלו אישור לעבוד בערוץ מתחרה במטרה לקלוט אנשי תקשורת בכירים חדשים ולעודד עובדים בכירים להישאר ברשות השידור, אישר ב-1995 הממונה על השכר במשרד האוצר להעסיק בה אנשי תקשורת בכירים על-פי חוזים אישיים. הרשות התקשרה עם חלק מהם בצורה שלא תאמה את תקופת העסקתם ואת מהות עבודתם, וחתמה עימם על חוזים בניגוד להנחיות הלשכה המשפטית שלה ובניגוד לדעתו של הממונה על השכר. במקרים מסוימים הועסקו אנשי תקשורת בכירים ברשות שחוזיהם לא היו בתוקף.
אף שלפי הנחיות נציבות שירות המדינה אין להעסיק עובד שפרש באופן קבוע וממושך, העסיקה הרשות עיתונאי שעבד בה במעמד קבוע כ-35 שנים, פרש ממנה במסגרת תוכנית לעידוד פרישה מרצון וקיבל תנאי פרישה מועדפים וגימלת פרישה. ביולי 2005 החלה הרשות להעסיקו לפי חוזה לשלושה חודשים, ולאחריהם העסיקה אותו עוד שלוש שנים בלא שחתמה על חוזה התקשרות איתו.
עיתונאי בכיר אחד הועסק בטלוויזיה בעברית ארבע שנים בלא שתוקף החוזה המקורי עימו הוארך, ועיתונאי בכיר אחר הועסק בה תשעה חודשים בלא שנחתם עימו חוזה התקשרות. משהוארך תוקף ההסכם עם האחד ונחתם חוזה העסקה עם האחר, היו אלה במתכונת של חוזה קבלני - בניגוד להנחיית סגן הממונה על השכר, שעל הרשות לחתום עם עיתונאים שהועסקו באופן קבוע על חוזה העסקה אישי כעובדי הרשות.
שני אנשי תקשורת בכירים ביקשו אישור לעבודה פרטית, בקשותיהם לא אושרו, ולמרות זאת הם המשיכו לעסוק בעבודתם הפרטית. מנכ"ל הרשות אישר להם בעל-פה לעסוק בעבודה הפרטית, בניגוד לנהלים ולחוות דעת משפטיות. לשתי עיתונאיות אישר מנכ"ל הרשות בעל-פה לעסוק בעבודה פרטית בערוץ מתחרה בניגוד לנוהלי הרשות. באחד המקרים האישור ניתן במטרה להגדיל את שכר העובדת.
בינואר 2008 חתמה הרשות עם עיתונאי על חוזה להפקת תוכנית בטלוויזיה במשך 25 שבועות. ביוני 2008 סיכם המנכ"ל עם העיתונאי, כי תישקל הפקת עונה נוספת של התוכנית, אך ועדת התקשרויות לא אישרה את ההתקשרות. זה לא הפריע לאיש: ביולי 2009 החל העיתונאי לעבוד ברשות, בנובמבר נחתם עימו חוזה למפרע והוועדות הרלוונטיות הפכו לחותמת גומי ונאלצו לאשר את ההתקשרות.
"השידור הציבורי אינו סותר מינהל תקין" בסיכום פרק זה, שב המבקר לזיקה שבין הדרג הממשלתי לבין רשות השידור: "קשר זה מגלם בתוכו קשיים המחייבים התנהלות זהירה ורגישה. הממצאים שהועלו בעניין הליכי מינוי חברי המוסדות המנהלים מחייבים בחינה והפקת לקחים בדבר הליכים דומים שיתקיימו בעתיד. ככלל יש ליצור תנאים שירחיקו שיקולים פוליטיים מן ההחלטות המתקבלות בעניין הרשות ויבטיחו את קיומה כערוץ שידור ציבורי-עצמאי המקבל את החלטותיו לפי שיקולים מקצועיים-ציבוריים בלבד".
המבקר מוסיף: "פעולות בענייני כוח אדם נעשו תוך התעלמות מהוראות הדין והנוהל, פעמים רבות בהנהגת המנכ"ל. בהתנהלות זו היה כדי להטמיע ברשות תרבות ניהולית קלוקלת. אין להשלים עם הליקויים שהועלו בתחום זה, המצביעים על כשל ארגוני וניהולי.
"...חומרת הליקויים נובעת בין היתר מהעובדה כי למנכ"ל הרשות חלק מרכזי בהם. קיום השידור הציבורי אינו עומד בסתירה לתרבות ארגונית נאותה, למינהל התקין ולהקפדה ולזהירות בכל הנוגע לשימוש במשאבי הציבור. כל פעולותיה של הרשות ממומנות מכספי הציבור - ומנהליה חבים לציבור את חובת הנאמנות".
התגובות: הוועד המנהל נגד שקלאר הוועד המנהל רשות השידור מסר בתגובה: "הוועד המנהל קיבל את המלצת ועדת הביקורת, לאמץ באופן מלא את דוח
מבקר המדינה ולפעול לתיקון כל הליקויים. בישיבתו הראשונה החל הוועד בתהליך ביטול כל המינויים בפועל והחל בישום מלא של מסקנות דוח מבקר המדינה. הוועד המנהל רואה בחומרה יתרה את מסקנות המבקר המצביעות על כשלים ניהוליים בכל הדרגים לרבות בדרג המנכ"ל".
במקביל מסר שקלאר בתגובה: "ליקויים רבים עליהם מצביע הדוח תוקנו כבר טרם פרסום הדוח. הליקויים עליהם מצביע המבקר אין בהם משום הטלת דופי או ניקיון כפיים. הביקורת עוסקת בתקופה קשה מאד לרשות השידור, שבה לא כיהן ועד מנהל, ובה תקציב הרשות קוצץ ביותר מ-40%, תקופה קשה שחייבה פעולות שיבטיחו את המשך השידורים ושמירה על איכותם. בכלל זה, גם התקשרויות שהיו חיוניות להמשך השידורים".
