חברת כספי ספנות תפצה 368 נוסעים בסכום כולל של 1.5 מיליון שקל, לאחר שהפלגת התענוגות שהובטחה להם הפכה לסיוט. כך קבע (יום ג', 17.5.11) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין, תוך שהוא מותח ביקורת חריפה מאוד על התנהלותה של כספי - הן סביב ההפלגה והן בהליך המשפטי.
מדובר בהפלגה של ארבעה ימים באונייה "נסיכת החלומות" באגן המזרחי של הים התיכון, בספטמבר 2007. כספי הייתה המשווקת הבלעדית של ההפלגות באונייה זו, שהייתה בבעלות דוד פימה וגיורא נפתלי.
צחנה קשה ותור ארוך לשירותים התובעים טענו, כי כבר בתחילת ההפלגה התגלו תקלות חמורות בביוב, במערכת המים ובמיזוג האוויר שבתאי הנוסעים, עד כדי כך שלא יכלו להשתמש בשירותים שבתאיהם ונאלצו להידחק בתור לשירותים הציבוריים, תוך המתנה ממושכת בתנאים בלתי אנושיים. לכך נוספו צחנה בלתי נסבלת ברחבי הספינה ושיבושים בפעולת המעליות. במהלך השיט נבקע חור במיכלי המים של הספינה והיא נטתה על צידה.
כאשר עגנה הספינה ברודוס, לא איפשרו השלטונות המקומיים את המשך ההפלגה, שכן הספינה עוקלה בידי נושיהם של בעליה. הנוסעים נאלצו לרדת לחוף, למרות ההבטחות לא שוכנו בבית מלון, אלא המתינו שעות רבות בדוחק, בלא מים ומזון ובלא קבלת פרטים מנציג של כספי.
כספי טענה, כי מדובר ב"מחסן צף" ולכן לא היה על התובעים לצפות לתנאים משופרים. לדבריה, התרחשו רק תקלות זניחות במהלך ההפלגה, ואילו בקיעת החור ומניעת המשך השיט היו אירועים בלתי צפויים שאינם בשליטתה. עוד טענה, כי אין היא אחראית לתקלות אלו, משום שאין היא בעלת הספינה.
בתביעה מהמדינה, טענה כספי שהיא הבעלים אורנשטיין דחה מכל וכל את טענותיה של כספי. הוא אימץ את העדויות הרבות על התקלות הקשות לאורך השיט וציין, כי כספי לא הביאה אפילו עד אחד שיסתור עדויות אלו. על העובדה שכספי טענה שאין היא בעלת הספינה אומר אורנשטיין, כי בהליך אחר טענה כספי בדיוק את ההפך - כאשר תבעה מן המדינה פיצוי על נזקיה במלחמת לבנון השנייה וטענה שהספינה מהווה "יחידות אירוח שבבעלותה".
אורנשטיין אומר: "כפתור ופרח. כאשר נוח לכספי להציג את עצמה כבעלים על-מנת לקבל כספים מהמדינה, היא אינה רואה כל בעיה לטעון כי היא בעלים. וכאשר היא מבקשת מבית המשפט לדחות את תביעת הפיצויים נגדה, היא לא רואה כל בעיה לטעון שהיא אינה הבעלים".
עוד קובע אורנשטיין, כי מאחר שכאמור כספי הייתה המשווק הבלעדי של חבילות הנופש, הרי שהיא מהווה למעשה בעלים מבחינת לקוחותיה. בכך קובע אורנשטיין הלכה ראשונה מסוגה בבית המשפט המחוזי, כאשר לדבריו בתי משפט השלום ובתי המשפט לתביעות קטנות פסקו בצורה סותרת בנוגע לאחריות המשווק הבלעדי.
לדברי אורנשטיין, כספי ידעה היטב על בעיות קודמות בספינה, שהתרחשו רק חודשיים קודם לכן, ולפיכך היה עליה למנוע את הפלגתה או לכל הפחות להתריע בפני הנוסעים על היתכנות התקלות. היה עליה לוודא את תקינות הספינה לא רק עם תחילת עונת ההפלגות, אלא גם במהלכה - ואת זאת לא עשתה.
כספי טענה: זה היה רק "מחסן צף" על הטענה שמדובר היה בשיט זול ובבחינת "מחסן צף" אומר אורנשטיין, כי מוטב היה אילו כספי לא הייתה טוענת זאת. "צרכן הרוכש הפלגת נופש ומשלם ממיטב כספו, זכאי לתמורה הולמת, בה יפעלו כסדרם השירותים בתא הנוסעים, ומערכת מיזוג האוויר תפעל ללא תקלות כמו גם המעליות.
"גם אם עלות הטיול אינה מן היקרות, מדובר בתשתיות הכרחיות, שאינן קיימות רק בהפלגת פאר, ושמובן מאליו שהשבתתן מהווה שיבוש מהותי של הנופש. קל וחומר נכון הדבר, בשעה שכספי עצמה הציגה את הספינה כמפוארת מבין אלה ששטות לישראל, או 'רמה אחת מעל כולן', 'אוניית החלומות'. חלום שהפך לסיוט בלהות".
כספי חויבה להשיב לכל הנוסעים את התשלום תמורת ההפלגה, ובממוצע 350 דולר שהיו אז 1,400 שקל. כמו-כן, חויבה בתשלום של 2,500 לכל נוסע בגין עוגמת הנפש, בתשלום הוצאות התובעים ובשכר טירחה בשיעור 20% מהסכום הכולל (דהיינו - כ-300,000 שקל).
